רלוונטי מאוד

סופו של פרק י"ב, מתחיל לעסוק בהתמודדותו של יחזקאל עם נבואות שמוסריהן ייחסו אותן לה', אך למעשה לא מה' הן ניתנו. נראה כי הגיוון הגדול של המסרים ה'נבואיים' שכנגדם יוצא הנביא מאפשר לנו הצצה עקיפה להיקף הבעיה עמה התמודד יחזקאל בנבואותיו, ועם כוחם של הניבאים שלא בשם ה'.

אלה המוסרים לעם מסרים הנוגדים את נבואותיו של יחזקאל נחלקים לקבוצות שונות.

הטענה הרווחת והנפוצה ביותר נגד נבואותיו של יחזקאל, הייתה כי דבריו יהפכו עם הזמן ללא רלוונטיים: "יארכו הימים ואבד כל חזון" (כב). בפרק י"ב, פס' כא-כה יחזקאל אינו פונה למוסרי הנבואה, אלא לעם המקבל אותה, והוא חוזר ומדגיש פעמיים כי אין בטענה ממש. דחיית דברי יחזקאל בדרך זו איננה מצריכה את מתנגדיו להתמודד עם סמכותו של יחזקאל כנביא ואף לא עם אמיתות טענותיו. די היה להם להזכיר כי אזהרות לחורבן נשמעו גם בעבר, והזמן שחלף מעיד כי גם 'מה שהיה הוא שיהיה', וירושלים לא תחרב, ואולי כדברי ר' ישעיה מטראני: "יאבדו כל הנביאים קודם שתתקיים נבואתם". טענה זו מושמת בפי הנמצאים בארץ. תשובת ה' לטענה זו היא שלא יעבור זמן רב וטענתם היא שתהיה לא רלוונטית, משום שנבואות החורבן לירושלים תתרחשנה עוד בימיהם, במהרה.

הטענה השנייה כנגד נבואות יחזקאל (בפס' כו-כח), נאמרת על ידי 'בית ישראל' המפנים הפעם אצבע מאשימה אל יחזקאל 'אשר הוא חוזה'. הפעם התנגדותם מעט מתונה יותר: אין טענתם כי נבואותיו 'יאבדו', אלא רק כי הן מכוונות "לימים רבים ולעיתים רחוקות" (כז). אולי משום כך גם המענה האלוקי לנבואה השניה קצר יותר: החורבן 'יעשה' בקרוב. 

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון