כיצד יתכן להודות ולהלל את ה' על כל מה שהוא עושה בעולמנו, כאשר לא פעם אנו נתקלים בצרות ואסונות טבע? התשובה של בעל המזמור היא אחת: "רוח סערה עושה דברו" (ח).
במרכזו של מזמורנו, עומדות ארבע מילים בסך הכול, שהן השיא באמונה, באמונתו של היהודי, לא רק כאשר הוא עומד בתפילה לפני בוראו, אלא בכל חייו. יומם ולילה בחייו הוא, בחיי עמו, בהווה שלנו, בעברנו, בהיסטוריה הממושכת והנפתלת שלנו והמסובכת מאד. אבל גם בעתידנו, גם בגולה ובתפוצות, וגם בארצנו ובמדינתנו כאן. ארבע מילים אלו הן: "רוח סערה עושה דברו"! (ח)
בעל מזמורנו מהלל את ה' את בוראו וריבונו על כל הקיים בעולמנו: על החוקיות הפועלת בטבע על אף התמורות והשינויים המתחוללים בו ללא הרף המהווים דווקא הם, אותם תמורות ושינויים, את היסוד האיתן להתמדתה של חוקיות זו. החל בשמים ובמרומים, במלאכי ה' - שלוחיו וצבאו של ה' "כי הוא צוה ונבראו ויעמידם לעד לעולם חק נתן ולא יעבור" (ה-ו). אבל חוקיות בלתי נלאית ומתמדת זו פועלת לא רק בטבע, אלא גם בהיסטוריה, באדם ובחברה. על אף כל התמורות והשינויים המתמידים, הרי הכל וכולם נתונים לשליטתה של חוקיות אלוקית ו: "מלכי ארץ וכל לאמים שרים וכל שפטי ארץ. בחורים וגם בתולות זקנים עם נערים" (יא-יב).
אך אז מתעוררת בעיה אמונית קשה ביותר. האם אפשר לומר בכנות ובמלוא האמונה, ללא היסוס וללא ספק: "הללו את ה' מן השמים" (א) ו"הללו את ה' מן הארץ" (ז)? האם אין רעידות אדמה ורעשים, שיטפונות סוחפים, אש וברד, גשמי זעף ואסונות לאין ספור? כך בטבע ובחוקיות השוררת בו - האם אפשר ומותר לומר על כל אלה "הללו את ה'" על כל המתרחש "מן השמים" ו"הללו את ה'" על כל מה שקורה "מן הארץ"? האם נוכל שלא לשאול ולא לתהות ולא להתריס נגד המלחמות, המהפכות, שפיכות הדמים, פגיעות האדם באדם?
וכאן מגיע בעל המזמור לשיא שאין כדוגמתו באמונה והמתבטא באותן ארבע מילים שהזכרנו "רוח סערה עושה דברו"! (ח) גם רוח סערה, גם רוח סערה בטבע על כל הגיוונים שבו, וגם רוח סערה המתחוללת בהיסטוריה האנושית, ובעמנו עם ישראל - "עושה דברו"! גם רוח סערה ממלאה את מה שהוטל עליה על ידי הבורא, גם היא מהווה את דבר ה'! דיבור קשה, לא פעם אכזרי, אבל גם רוח סערה עושה דברו של ה'!
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך 'פרקי היום בתהלים' בהוצאת שילה ברכץ