שירת הגאולה שבפרקנו מתחלקת לשתי שירות תודה שונות - האחת תודה ממוקדת על הישועה וההצלה, והשניה תודה כללית ונצחית, המהללת את ה' על עצם גדולתו ועל שכינתו בציון. מה ניתן ללמוד מכך לחיינו?
ניתן להבחין בפרקנו בשתי שירות שונות - האחת בפסוקים א-ג והשניה בפסוקים ד-ו.
ראשית, ניתן להבחין ביניהם מבחינה לשונית - השירה הראשונה נאמרת בלשון יחיד בעוד השירה השניה בלשון רבים.
בנוסף, וזהו העיקר - התוכן של שתי השירות שונה. השירה הראשונה מדברת בעיקר על נס ההצלה (מקבילה לפרק י'); על פי חלק מהפרשנים, עניינה תודה על הקושי ותודה על ההצלה. מילה שמופיעה הרבה בפסוקים האלה היא ישועה, ה' מתואר כמושיע, וכמגן מפני האויב.
השירה השניה לעומת זאת מדברת על תודה כללית, בלי נימוק מסוים. יש בה בקשה לפרסם את כוחו של הקב"ה בעולם, בלי קשר למאורע ספציפי. ציון לא צריכה לרון ולגיל על נס גדול שנעשה לה או על הצלה מופלאה, אלא על עצם נוכחותו הגדולה של ה' בקרבה.
ומה אפשר לקחת מכאן לחיינו?
תודה היא מילה די נדושה, שלרוב נפלטת בלי ששמים אליה לב. אבל גם כשכן שמים לב אליה, היא מגיעה לאחר אירוע כלשהו: בין אם זה מופנה לאדם שהציל את חייך, ובין אם למי שהעביר לך את המלח. זוהי תודה מהסוג של השירה הראשונה. ההודאה שמופיעה בשירה השניה היא תודה אחרת, אפשר להשוות אותה לברכת מודים - לא להודות רק על שיפור כלשהו שנעשה בחיים, אלא גם על הטוב הרגיל והמוכר שכבר יש לנו היום.
הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער