רואים את העתיד

עם תום מסעו הנבואי שב יחזקאל לבבל ומצטווה לעשות לעיני הגולים שני מעשים סמליים: המעשה הראשון (א-טז) מסמל את היציאה לגלות, והשני (יז-כ) מסמל את הדאגה והשממה שישררו בארץ.

א. צמד המעשים הסמליים שעושה יחזקאל לעיני העם בפרק זה מקביל לצמד המעשים בפרק ד: החקיקה על הלבנה - המסמלת את המצור (א-ג), ואכילת הלחם - המסמלת את הרעב שישרור בעיר (ט-יז). השוו בין הצמדים ועמדו על ההחמרה בפרק הנוכחי.

ב. הראיה והעיניים נזכרים פעמים רבות בתיאור המעשה הסמלי הראשון. נסו לעמוד על משמעות החזרה על מוטיב הראיה בפסוקים ג-ז לאור האמירה הקשה - "אשר עיניים להם לראות ולא ראו" בפס׳ ב.

ג. בפסוקים ח-טז שם ה׳ בפי יחזקאל את דברי ההסבר לעם על מעשהו. בדברים אלה מתמקד הנביא בדמות ה׳נשיא׳, ומכוון את דבריו לצדקיהו. עקבו אחר תיאור גורלו של הנשיא, השוו לתיאור גורלו של צדקיהו בירמיהו ל"ט,ד-ז, וחשבו על משמעות אי-הראיה של הנשיא. ראו גם את דברי רש"י כאן: ׳חתר לך בקיר - סימן לצדקיהו שיצא דרך מחתרת מערה כי ירא לצאת דרך בפרהסיא מפני הכשדים: הנשיא המשא הזה - על המלך צדקיהו אני מראה המשא הזה לשון נבואה: פניו יכסה - מחמת כלימה שהוא בורח מן העיר לילה: ואותה לא יראה - כי ברבלה בארץ חמת דבר אתו משפטים ועיור את עיניו ואח"כ הביאו לבבל׳.

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"