ראשית גויים או ראש גולים?

בפרק זה תוקף עמוס את הביטחון והשאננות המאפיינים את העם בתקופתו ומדרדרים את מצבו המוסרי. בנבואה הפותחת את הפרק (א-ז) פונה הנביא אל השאננים בממלכת יהודה וישראל, היושבים לבטח בערי הממלכה ואינם חוששים מן העתיד הצפון להם. תחת זאת הם שקועים בחיי תענוגות והוללות תוך התעלמות מחולאי החברה וצרותיה. לאחר מכן מתואר החורבן המוחלט של ערי ישראל וארמנותיו (ח-יא), כשבמרכז התיאור תמונה מחרידה של זוועות הפורענות (ט-י). הפרק חותם בתוכחה לעם שגבה ליבו בניצחונותיו הצבאיים, והוא הופך את המשפט והצדקה על פיהם (יב-יד).

א. להלן נעקוב אחר הופעות המילה ראש/ראשית בנבואה ונעמוד על מעגל החטא והעונש שהיא יוצרת:

1. כיצד הביטוי ”ראשית הגויים” (א) מהווה עבור העם מקור לביטחון ושאננות?

2. השוו את אזכור המילה ‘ראש’ בפס’ ז לאזכורי ה’ראשית’ (א,ו), ואת הביטוי ‘מרזח סרוחים’ (=בית המשתה) לתיאור המשתה בפס’ ד, ועמדו על ההקבלה בין החטא והעונש.

ב. 1. פסוק יג מתאר את תגובות העם לניצחונותיו הצבאיים בצפון. ‘לא דבר’ ו’קרניים’ הם שמות ערים בגבול ממלכת ארם (שמ”ב י”ז,כז, בראשית י”ד,ה), אולם לשמות ערים אלה יש בנבואה גם משמעות סמלית-אירונית, עמדו על משמעות זו. להבנת משמעות המילה ”קרניים” תוכלו לעיין בדברים ל”ג,יז ובמל”א כ”ב,יא.

2. השוו את הפורענות הנזכרת בפס’ יד לנבואה במל”ב י”ד,כה-כז, שהתגשמה בימיו של עמוס. נסו לשרטט את התהליך הרוחני שהתחולל בעם במהלך אותה תקופה.

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"