ראשיתה של הנהגה מבוססת

בפרק י', באמצע ספר שופטים, מופיעות שתי דמויות עלומות ועמומות:
"ויקם אחרי אבימלך להושיע את ישראל תולע בן פואה בן דודו איש יששכר, והוא ישב בשמיר בהר אפרים. וישפוט את ישראל עשרים ושלש שנה וימת ויקבר בשמיר.
ויקם אחריו יאיר הגלעדי, וישפט את ישראל עשרים ושתים שנה. ויהי לו שלשים בנים רכבים על שלשים עיירים ושלשים עיירים להם, להם יקראו חוות יאיר עד היום הזה אשר בארץ הגלעד. וימת יאיר ויקבר בקמון" (א-ה)
בקריאה ראשונה נראה שתולע בן פואה הוא דמות מינורית ביותר שלא נזקף לזכותה שום הישג משמעותי. לא מצוין שום דבר אודותיו חוץ מן העובדה שהיה שופט ונקבר. עם זאת, הוא דמות מפתח, וזאת מפני שהוא השופט האמיתי הראשון. לראשונה נאמר על אדם שהוא שפט את ישראל לאורך תקופה, ולא שניצח את האויב והביא לשקט בטחוני בלבד. לתולע יש עיר בירה ובסיס גיאוגרפי, והוא פותח בעקרון של הנהגה מדינית מתמשכת לאורך תקופה. דווקא העובדה שאיננו מנהיג צבאי כריזמטי אלא דמות שקטה ואפורה יותר, מדגישה את היציבות שהוא מביא ואת המהפכה השלטונית שהוא מוביל.
אחריו בא יאיר הגלעדי, ומעמיק את התהליך. ביחס אליו, הכתוב מתמקד בבניו וברכביהם. במלים אחרות, אנו צופים כאן בהתפתחות מנגנון מקורבים ובהטבות הנלוות הניתנות להם. לאדם המודרני, שבע ביורוקרטיה ואטום מרוב הרגל לניצול השלטון לטובות אישיות, קשה לומר מילה טובה על המנגנון הבירוקראטי או על המקורבים לשלטון. ואולם, אם נחשוב על האלטרנטיבה ההפוכה, דהיינו אנארכיה שלטונית וחברה שאין בה יד מכוונת כלל ועיקר, נבין היטב מהו הרע במיעוטו וההכרח שלא יגונה ומהי המציאות המסוכנת המפקירה את היחיד כטרף בידי בעלי זרוע. התפתחות המנגנון בידי יאיר מציינת את התבססותו והעמקתו של שלטון מסודר, ובזה חשיבותו. לכן, הכתוב טורח לציין את העובדות הללו אודות העיירים של בניו ואיננו רואה בזה מידע חסר רלבנטיות או עניין.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון