מצוות עלייה לרגל חוזרת ונשנית פעמים מספר בתורה ותמיד בנוסח דומה: "שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ" . מה ניתן ללמוד מכך על עניינה של מצוות העליה לרגל? וכיצד בא לידי ביטוי הקושי שבעצם המושג "ראיית פני ה'"?
"שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ" (טז)
המקדש הוא אתר לחידוש הבחירה של הקב"ה בעמו (ולכן אנחנו 'נראים לפניו' -"יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ"), וגם הפוך - אנו בוחרים בה' ("אֶת פְּנֵי ה'") ובדרכו. ובכן נעוץ סוף פרשתנו בראשיתה - "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה" (י"א, כו) - גם כאן נוכל למצוא רמוזה במילה "ראה" את המשמעות "בחר", כנאמר להלן בפרשת נצבים: "החיים והמות נתתי לפניך, הברכה והקללה, ובחרת בחיים". העליה לרגל היא מוקד לחידוש הקשר והבחירה ההדדיים בין ישראל לבין אביהם שבשמים.
מובן שיש בעיתיות רבה מאוד במושג של "ראיית פני ה'", שכן "לא יראני האדם וחי" (שמות ל"ג, כ). אין בכוחם של כל המקומות שבהם מפורש מושג זה, להקהות את הקושי, וכל שכן לסלקו. ונראה שהניב "יֵרָאֶה את פני ה'" משקף את היסוסיה של התורה, ושל האדם הלומדה, כאשר הוא מגיע לעליה לרגל בשלמי שמחה ובחדוות חג המשפחה והעם, שמא יבוא חלילה לקלות ראש כלפי מעלה. וודאי שסכנות רבות טמונות ב"ויחזו את הא-להים, ויאכלו וישתו" (שם כ"ד, יא). על כן מכנה התורה ומחליפה מ"יִרְאֶה" ל"יֵרָאֶה". וכן דואגת במקום אחר בפרשתנו להשריש בנו את ה"יִרְאָה" (מלשון יראת שמים) במסגרת העליה למקדש: "ואכלת לפני ה' א-להיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם... למען תלמד ליראה את ה' א-להיך כל הימים". (י"ד, כג)
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון