קרבנות נדבה קודמים

ספר ויקרא פותח עם קרבנות נדבה (עולה ושלמים), ולאחר מכן עובר לתיאור קרבנות החובה (חטאת ואשם). מדוע קודמים דיני קרבנות נדבה לדיני קרבנות חובה? לכאורה היה עדיף דווקא סדר הפוך: ראשית כל לדון בקרבנות שחייב אדם להביא, ורק אחר כך באלה התלויים ברצונו.
נראה כי הסיבה לכך היא שקרבנות הנדבה, העולה והשלמים, קשורים למעמד הר סיני: בני ישראל הקריבו בהר סיני עולות ושלמים (שמות כ"ד, ד-ז). קרבן השלמים מופיע פעם ראשונה במעמד הר סיני.

קרבן השלמים נקרא גם "זבח", דבר שהיה נהוג לעשות בזמן חגיגה, בעיקר כשמדובר באיחוד של שני צדדים. לדוגמא: לבן ויעקב זבחו זבח לאחר הברית ביניהם (בראשית ל"א, מד-נה). עד היום מקובל שלאחר חתימת הסכם מקיימים חגיגה (סעודות מדיניות, חתונות וכדומה). יתכן שבזבח השלמים מבטא היחיד את רצונו ליטול חלק בחגיגה משותפת עם הקב"ה.
גם לקרבן עולה יש קשר מיוחד עם מעמד הר סיני: "עֹלת תמיד העשויה בהר סיני, לריח ניחֹח אשה לה' " (במדבר כ"ח, ו).
פסוק זה מלמד על הקשר שבין עולת התמיד, ריח ניחוח והר סיני.
על ידי הקרבת עולה או שלמים, המזכירים את מעמד הר סיני, מאשר היחיד מחדש את ברית "נעשה ונשמע", שהיא הבסיס לקשר שלנו עם הקב"ה.
לאחר חטא העגל גלתה השכינה, ובני ישראל לא יכלו עוד להקריב קרבנות.
המסר הראשון של הקב"ה לאחר ששלמה בניית המשכן וחזרה שכינה למחנה הוא שניתן לשוב ולהקריב עולות ושלמים, בדיוק כפי שעשו בהר סיני.
לעומת זאת, קרבנות החובה, החטאת והאשם, מבטאים כפרה על חטא, ובכך מתקשרים לכפרה על חטא העגל.
קרבנות הנדבה הם הבסיס הראשוני, הם המבטאים את הקשר המיוחד בין ה' לישראל כפי שהיה במעמד הר סיני.
קרבנות החובה הם השלב הבא – האפשרות לכפר על החטא ולתקן, כאשר מגיעים לקלקול.
 
נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון