עם ישראל מצטווים להביא בחנוכת המשכן שעיר לחטאת ועגל וכבש לעולה. ומלבד זאת גם שור ואיל לשלמים ומנחה בלולה בשמן. מה מבטאים קרבנות אלו דווקא בעת הזאת? הרש"ר הירש מזהה משמעות סימלית בקרבנות השונים.
קרבן האומה מורכב משתי קבוצות: האחת - שעיר לחטאת ועגל וכבש לעולה, והשניה - שור ואיל לשלמים ומנחה בלולה בשמן. הקבוצה הראשונה מבטאת את מעמד האומה כלפי ה'; ואילו הקבוצה השנייה מבטאת את מעמד האומה כעם בקרב העמים. בקרבן שעיר החטאת מבטאת האומה, שתעמוד בעוז בפני כל פיתוי של זרים; ותדבק במעמדה, שהרועה היחיד הציב לה. על ידי עגל וכבש בני שנה לעולה היא מצהירה שברעננות נעורים ובכוח גברי תלך אחרי הנהגת ה', המעלה אותה אל על; במעשיה ובגורלה תתמסר לאל, המדריך את מעשיה והתומך גורלה למען תשיג את המטרה, שה' הציב לה בתורתו.
בקרבנות השלמים (שור ואיל), מבטאת האומה את שמחתה מהמעמד המיוחד לו זכתה בקרב העמים הודות לעמידתה האיתנה והתמסרותה הנאמנה. העגל הצעיר העומד לפני ה' נעשה לשור גברי בעומדו מול העמים בזכות פעילות מעשיו; והכבש ההולך אחר רועהו היחיד נעשה לאיל ההולך לפני עדר העמים. עם ישראל יכיר בשמחה את הבחינה הזאת של תפקידו בקרב העמים; דבר זה בא לידי ביטוי בזבח השלמים הלאומי.
המנחה הבלולה בשמן מבטאת את האמצעים המאפשרים לעם קיום של רווחה המוגשת אל המזבח כאות של כניעה. המנחה משלימה את העולה ויחד עם זה היא גם היסוד של השלמים, שכן מסירת האישיות, המובעת בעולה, תושלם על ידי ההכרה שכל הנכסים המאפשרים קיום של רווחה קנויים לה' ומסורים לידיו; ואילו שמחת האדם בחייו לפני ה' המובעת בשלמים שורשה בעצם ההכרה, שכל המזון והרווחה נתונים מידי ה'.
שעיר העזים לחטאת קשור אף הוא לחטא העגל: העם נודר בו, שלא יתפתה עוד לסור מעל ה' ותורתו. בעגל העולה ובשור השלמים הוא מכפר במישרין על חטא העגל. בכבש העולה ובאיל השלמים הוא מפקיד את גורלו בידי ה', וכך, בהתמסרות מחוסרת כל פניה אנוכית, הוא ינהיג את צאן האדם אל ה' בכוח של איש ובשמחה של גבורה. על "הסולת והשמן" של קיומו ורווחתו הוא יודה רק לאל היחיד ורק לו ייכנע ויקלס.
(מבוסס על פירושו של הרש"ר הירש לפס' ג-ד)