בתורת החסידות ראו בקרבן רמז לעמדה הנפשית הצריכה ללוות את האדם בבואו להתקרב לה' יתברך. בעל 'דגל מחנה אפרים' רואה בפסוק הפותח את הפרק רמז למדרגות השונות אותן צריך האדם לעבור על מנת להתקרב לה'.
בבואה לעסוק בתורת הקורבנות, החסידות עשתה מעין 'דילוג' מן הקרבן הממשי אל המטאפורה, התופסת את הקרבנות כביטוי לעמדה נפשית שאליה נתבע האדם. נעיין בדבריו של ר' אפרים מסדילקוב, נכדו של הבעש"ט, בספרו 'דגל מחנה אפרים':
"'אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם' (ב) – יש בזה רמז לפי עניות דעתי בענין מדריגת הליכת האדם להתקרב עצמו להבורא ברוך הוא". בעל 'דגל מחנה אפרים' ממשיך ומסביר שהפסוק רומז על שלוש מדרגות המקרבות את האדם לה':
1. "מן הבהמה" – ראשית האדם צריך להרחיק עצמו מהתאוות הבהמיות. כדי להתקרב לה' קודם צריך 'סור מרע'. עוד הוא מסביר שהאדם גם צריך לשים עצמו בשלב הראשון כמו הבהמה שהיא ערומה מדעת ורק נשמרת ממה שמזיק לה.
2. השלב הבא הוא "מן הבקר". כאן עוברים מעמדה פסיבית לעמדה אקטיבית. בכמה מקורות תלמידי חכמים מושווים לבקר 'המנגחים זה עם זה'. כמו כן 'בקר' מלשון 'ביקור', דרישה וברור. בשלב זה האדם מחפש ודורש ומבקש דרך כיצד להתקרב לה'.
3. השלב השלישי הוא "מן הצאן". כאן מוצא ר' אפרים רמז קבלי המחלק את המילה 'צאן' לצ"א ונו"ן ורואה בכך רמז ל"יחוד קודשא בריך הוא ושכניתה' (איחוד של צ"א ונו"ן). זוהי כבר בחינה של השגה. על ידי התפילה והלימוד יש יכולת לחבר בין העולם שבקרבו אנו חיים לבין האידיאה האלוקית הרוחנית המרחפת מעליו.
בעל 'דגל מחנה אפרים' ממשיך ומבאר שבהמשך הפרק, בקרבן "מן העוף", יש רמז לתעופתו של האדם ולעמדתו הנפשית המלווה אותו בלומדו ובהתפללו. המעוף, הטיפוס לעולמות עליונים, הדבקות המוחלטת, נרמזים בהלכותיה של עולת העוף.
נערך ע"י צוות אתר התנך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון