קצר בתקשורת

השלמת סיפור ה'חלוצים' לצבא במלחמות כיבוש הארץ מפרשת את תחילת הסיפור בתורה (במדבר ל"ב).
מה ההבדל בין ראובן וגד לחצי המנשה, שנראו כמצטרפים (במדבר ל"ב, לג), ולא היו כלולים ביוזמה המקורית?
מה הסכנות בהתנחלות של שבטים שלמים בעבר הירדן מזרחה?

לחצי המנשה תמיד יהיו קשרי משפחה עם אחיהם בחצי השני, ותמיד יסייעו אלה לאלה; וזאת הברכה שקיבלו מפי יהושע (כ"ב, ז-ח). לעומת זאת, שני שבטים שלמים ממזרח לירדן עלולים להיפרד משאר שבטי ישראל, כי הירדן – גבול ארץ כנען (במדבר ל"ד, יב) – עלול להיחשב גבול דתי ולאומי. בני ראובן ובני גד גילו סכנה עתידית זו, רק בעת שובם אל נחלותיהם עם סיום הלחימה החלוצית שלהם, כאשר הקימו "בארץ כנען", כלומר, ממערב לירדן, "מזבח גדול למראה" (כ"ב, י). "מִדאגה מִדָבָר" שמא יורחקו בניהם מכלל ישראל (כ"ב, כד-כה); אנשי שילֹה אישרו את החששות בהעלותם את האפשרות שעבר הירדן תיחשב "לכם" כ'ארץ טמאה' (כ"ב, יט), וזה יחייב אותם להתנחל מחדש ממערב לירדן.

הקמת המזבח עבור שבטי ראובן וגד ממערב לירדן, כנראה באזור שבו חנו הלוחמים בשנות המלחמה (ויש לכך סימנים מובהקים בתגליות חדשות של פרופ' אדם זֵרטל בבקעת הירדן), נתנה להם אחיזה לדורות בארץ המקודשת לעבודת ה' א-לוהי ישראל, אבל בדיוק זה נראה כמרד נגד הבלעדיות של המשכן בשילה, כי ה' אחד, ומשכנו בארץ, אחד. 

ה'מרד' הזה כמעט הוביל למלחמת אחים ראשונה בארץ, כהמשך רע של המלחמות בכנענים – מלחמה על 'הגמוניה' בין שבטים שכבר רכשו ניסיון קרבי (כ"ב, לג).

הפתרון 'הפוליטי' לווה בנאומים נרגשים מאד – המזבח ישמש רק לעֵדוּת על אחדות שבטי ישראל.

באדיבות אתר 929