לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו דגשים ושאלות מנחות לעיון והעמקה בפרק:

 
היחידה הקודמת הסתיימה בסיפור הרעים שבאו אל איוב לנחמו. הם יושבים שבעה ימים ושבעה לילות, מבלי לדבר אליו דבר. גם הוא אינו מדבר. בשלב מסוים השתיקה נשברת ואיוב מתפרץ בקללתו.
המסר העיקרי של פרק ג' קשור כמדומה בקללה זו. קללה כרוכה בשבירה של הדיבור התקני, דיבור של קללה אינו חלק מדיאלוג. הוא משקף בראש ובראשונה רצון להרע למשהו, לגרום נזק, במיוחד מנקודת מוצא של חוסר אונים. אמנם, בסוף הספר ניפגש בברכה – ברכת ה' לאיוב, אך בשלב זה הקללה מאפיינת את מצב ההתפתחות בספר.
הצורך של איוב להביע את עצמו בקללה, עולה בד בבד עם תהליך איבוד השליטה בחייו, בניגוד לחוקיות ולסדר שהיו קיימים – על פי תפיסתו – עד לאירועים המחרידים שבאו עליו. בקללה משתקפת איפה נקודת שבר. מנקודת ראות לשונית וביחס לפרק ב' הכתוב מעמיד כאן 'קללה' אל מול 'ברכה'. אמנם ה'ברכה' שביחידה הראשונה נאמרה בלשון סגי נהור, והכוונה שם הייתה כמובן לקללה, ובכל זאת נקט הכתוב לשון ברכה כלפי מעלה. מוצאה של ברכה זו בברכת ה' לאיוב "מעשה ידיו ברכת" (א', י), ואלו כאן מדובר במפורש בקללה.
השינוי משקף את המהפך שחל בתודעתו של איוב – מברכה לקללה, מהשלמה למאבק והתרסה. האם תחושת השליטה בסדרים עדין קיימת אצל איוב? במובנים רבים – לא. במידה מסוימת – כן. הוא דורש את מותו, ואינו מבין מה נדרש ממנו במציאות החדשה שנכפתה עליו. תחושה זו של שליטה ולו חלקית בסדר, באה לידי ביטוי בפרק זה בדרישת המוות. לעומת זאת, ריבוי הניגודים שיש בפרק והיפוך המוסכמות מקרינים תחושה של ערעור והתמוטטות.
 
קללת ההיווצרות (ג', א-יט)
1. בפסוקים אלו איוב מקלל את רגע המעבר מ'אי חיים' לחיים. עיינו בפסוקים, ושימו לב להופעות הרבות של מילים מן השדה הסמאנטי של חושך ולילה.
2. מדוע לדעתכם משתמש איוב בצירוף "יהי חושך", עיינו בבראשית א'.
3. היחידה בכללותה עשירה בניגודים. עמדו על מכלול הניגודים וחשבו מה הם מבטאים.
 

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"

איוב - ברכה וקללה