קינה על חברה מרושעת

הוֹי חֹשְׁבֵי אָוֶן (=מזימות) וּפֹעֲלֵי רָע עַל מִשְׁכְּבוֹתָם –
בְּאוֹר הַבֹּקֶר יַעֲשׂוּהָ, כִּי יֵש לְאֵל יָדָם (=בכוחם);
וְחָמְדוּ שָׂדוֹת וְגָזָלוּ, וּבָתִּים וְנָשָׂאוּ (=ולקחו),
וְעָשְׁקוּ גֶּבֶר וּבֵיתוֹ, וְאִישׁ וְנַחֲלָתוֹ (ב, א-ב);

שֹׂנְאֵי טוֹב וְאֹהֲבֵי רָע,
גֹזְלֵי עוֹרָם (של החלשים) מֵעֲלֵיהֶם, וּשְׁאֵרָם (=ובשרם) מֵעַל עַצְמוֹתָם;
וַאֲשֶׁר אָכְלוּ שְׁאֵר (=בשר) עַמִּי, וְעוֹרָם מֵעֲלֵיהֶם הִפְשִׁיטוּ, וְאֶת עַצְמֹתֵיהֶם פִּצֵּחוּ,
וּפָרְשׂוּ (=חָתכוּ לפרוסות) כַֹאֲשֶׁר בַּסִּיר, וּכְבָשָׂר בְּתוֹךְ קַלָּחַת (ג, א-ג);

תיאור מזעזע – הפשטת עור החלשים, ואכילת בשרם עד כדי פיצוח עצמות חתוכות בתוך סיר בישול, שהוא החברה הירושלמית. מסתבר, שיחזקאל (יא, ב-ז) קיבל ממיכה את משל 'הסיר והבשר' על "האנשים הַחֹשְבִים אָוֶן, והיוֹעֲצים עֲצַת רע בעיר הזאת".

מיכה הוסיף גם "מָשָל... נְהִי (=בֶּכי; ב, ד)", ובו גזל שדות ונחלות, עם 'כפל משמעות', שכן האויב יעשה ביהודה בדיוק אותם הדברים, גזל נחלות:
אָמַר: שָׁדוֹד נְשַׁדֻּנוּ (=נִשְׁדַדְנוּ), חֵלֶק עַמִּי יָמִיר (=יפקיע),
אֵיךְ יָמִישׁ (=יעקור) לי, לְשׁוֹבֵב (=שוב ושוב) שָׂדֵינוּ יְחַלֵּק;        

בנוסף, גזלו נשים מבתיהן ומילדיהן (ובדיוק כך יעשה האויב ל"נשי עמי"), והפשיטו בגדי פאר מעוברי אורח, ומחיילים, אולי כמשל לגזל תפקידי שלטון, בהם לובשים בגדים כאלה:

מִמּוּל (=תמורת) שַׂלְמָה אֶדֶר (=אדרת) תַפְשִטוּן מֵעֹבְרִים בֶּטַח, שׁוּבֵי מִלְחָמָה (=חיילים);
נְשֵׁי עַמִּי תְּגָרְשׁוּן מִבֵּית תַּעֲנֻגֶיהָ, מֵעַל עֹלָלֶיהָ (=יְלָדֶיהָ), תִּקְחוּ הֲדָרִי (=אשתי) לְעוֹלָם (ב, ח-ט);

לרשע צפה הנביא גלות מהאדמה הגזולה:
לָכֵן לֹא יִהְיֶה לְךָ מַשְׁלִיךְ חֶבֶל בְּגוֹרָל בִּקְהַל ה' (ב, ה);

אז נזעקו הרשעים נגד הנביא, ודרשו ממנו לחדול מלהטיף מוסר (ב, ו) אבל הנביא התעקש להזהיר את "בֵּית יַעֲקֹב", שה' לא יאריך אף, ודבריו לפחות "יֵיטִיבוּ עִם הַיָּשָׁר הוֹלֵךְ" (ב, ז).

באדיבות אתר 929