מדוע נענשו העם על כך שהחליטו לאמץ את דברי המרגלים הלוא הם היו הרוב ובדרך כלל הרוב צודק, לא כן? דומה שהחלטת העם נבעה מקטנות אמונה ואזלת יד ולא מהכרעה שקולה ומדויקת.

 

העובדה שהעם קיבל את דעת הרוב לא הגנה עליו מפני העונש, מכמה וכמה סיבות. ראשית, אומרים המפרשים, המעיין היטב בדברי המרגלים יכול להבחין בין החלקים העובדתיים בתיאור הארץ לבין החלקים שהם עמדותיהם הפרטיות. מי שהיה מקשיב ברגישות ובזהירות לדברי המרגלים, יכול היה להיווכח בצדקתם של יהושע וכלב, שהרי הוויכוח לא היה על טיב הארץ אלא על יכולתו של הקדוש ברוך הוא לממש את הבטחתו. דבר זה אינו עניין התלוי ברוב ובמיעוט. הבחירה של העם להאמין למרגלים מעידה על כך שהם נטו מראש לכיוון של קטנוּת אמונה, ולא על כך ששינו את דעתם בעקבות העדויות החדשות על אודות הארץ.
שנית, תגובת העם אינה משקפת ספק, חרדה וחשש, שאולי היו מתקבלים כתגובות סבירות לדברי מנהיגיהם, ראשי בני ישראל, היא משקפת אזלת־יד גמורה וייאוש מוחלט. הזעקה: "לו מתנו בארץ מצרים או במדבר הזה לו מתנו" (ב), מתעלמת לגמרי מכל הטובה שעשה ה' עמהם עד כאן. ועל כך יצא הקצף: "עד אנה ינאצוני העם הזה ועד אנה לא יאמינו בי בכל האותות אשר עשיתי בקרבו" (יא).
הסיבה השלישית היא, שהעם כלל לא נענש על חטא המרגלים. דהיינו, לא היה זה עונש במובן המקובל בדיני אדם, מפני שבסופו של דבר נעשה רצונם. הם אמרו שאין בכוחם וביכולתם לעלות לארץ, והקדוש ברוך הוא הסכים עמהם והניח להם למות במדבר. הקדוש ברוך הוא אכן מחכה לדור שיהיה לו די רצון ודי נחישות ללכת בעקבות מצוות ה', לעלות לארץ ולרשת אותה.
עצם העובדה שרוב ראשי העם נראו כחגבים בעיני עצמם, ושהעם משתכנע בנקל כל כך שטוב לו יותר לשוב מצרימה, היא ההוכחה שעדיין אין הם ראויים. אפשר לומר שגם הקדוש ברוך הוא קיבל את דעת הרוב. הוא אכן מסכים שהדור לא כשיר להיכנס לארץ. ההחמצה וההפסד כולם מעשה ידי ישראל, ואין הם עונש מאת ה' על החטא.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'תורת אמך: דרשות לפרשת השבוע' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר