נבואת החורבן הראשונה של יחזקאל על מצרים חושפת לנו במפתיע פרטים חשובים על המצור על ירושלים
וְיָדְעוּ כָּל יֹשְׁבֵי מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה' יַעַן הֱיוֹתָם מִשְׁעֶנֶת קָנֶה לְבֵית יִשְׂרָאֵל: בְּתָפְשָׂם בְּךָ בכפך בַכַּף תֵּרוֹץ וּבָקַעְתָּ לָהֶם כָּל כָּתֵף וּבְהִשָּׁעֲנָם עָלֶיךָ תִּשָּׁבֵר וְהַעֲמַדְתָּ לָהֶם כָּל מָתְנָיִם: (כ"ט, ו-ז)
המצור החל בעשרה בטבת, החודש העשירי לשנה התשיעית של צדקיהו. הוא נמשך שנה וחצי בדיוק עד לתשעה בתמוז, החודש הרביעי לשנה האחת עשרה, אז הובקעה העיר:
וַיְהִי בַשָּׁנָה הַתְּשִׁעִית לְמָלְכוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּא נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הוּא וְכָל חֵילוֹ עַל יְרוּשָׁלִַם וַיַּחֲנוּ עָלֶיהָ וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק סָבִיב: וַתָּבֹא הָעִיר בַּמָּצוֹר עַד עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ: בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בָּעִיר וְלֹא הָיָה לֶחֶם לְעַם הָאָרֶץ: וַתִּבָּקַע הָעִיר (ירמיהו נ"ב).
המצור נחלק לשני חלקים. הוא פסק לימים מספר, ובירושלים הייתה רווחה ותחושת ישועה וניצחון, בעת שפרעה מלך מצרים לכאורה מימש את הבטחתו לצדקיהו בברית המרד נגד מלך בבל, ושלח את צבאו אל עורפו של צבא מלך בבל הצר על ירושלים:
וְחֵיל פַּרְעֹה יָצָא מִמִּצְרָיִם וַיִּשְׁמְעוּ הַכַּשְׂדִּים הַצָּרִים עַל יְרוּשָׁלִַם אֶת שִׁמְעָם וַיֵּעָלוּ מֵעַל יְרוּשָׁלִָם (שם ל"ז):
בני ירושלים ראו כי הייתה הרווחה, ומיד הפרו את ברית בין הבתרים שכרתו עם ה' על שחרור העבדים בירושלים (כברית בין הבתרים עם אברהם על שחרור ישראל מידי המצרים). אז הבטיח להם ירמיהו את חזרת המצור ואת החורבן.
וְנָתַתִּי אֶת הָאֲנָשִׁים הָעֹבְרִים אֶת בְּרִתִי אֲשֶׁר לֹא הֵקִימוּ אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרְתוּ לְפָנָי הָעֵגֶל אֲשֶׁר כָּרְתוּ לִשְׁנַיִם וַיַּעַבְרוּ בֵּין בְּתָרָיו ... וְאֶת צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶת שָׂרָיו אֶתֵּן בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם וּבְיַד חֵיל מֶלֶךְ בָּבֶל הָעֹלִים מֵעֲלֵיכֶם: הִנְנִי מְצַוֶּה נְאֻם ה' וַהֲשִׁבֹתִים אֶל הָעִיר הַזֹּאת וְנִלְחֲמוּ עָלֶיהָ וּלְכָדוּהָ וּשְׂרָפֻהָ בָאֵשׁ וְאֶת עָרֵי יְהוּדָה אֶתֵּן שְׁמָמָה מֵאֵין יֹשֵׁב (שם ל"ד):
נבואת יחזקאל שאנו עוסקים בה עוסקת בבגידת חיל מצרים במשימתם, בבריחתם מן העימות עם הכשדים, ובהיותם משענת קנה רצוץ לבית ישראל.
נבואתנו נאמרה עם בריחתם של המצרים 'בַּשָּׁנָה הָעֲשִׂירִית בָּעֲשִׂרִי בִּשְׁנֵים עָשָׂר לַחֹדֶשׁ', בי"ב טבת בשנה העשירית לצדקיהו. למדנו ממנה, שחלקו הראשון של המצור היה בדיוק שנה, מטבת של השנה התשיעית עד טבת של השנה העשירית. חלקו השני של המצור עד לבקיעת העיר היה אפוא חצי שנה, עד לתשעה בתמוז.