קוּמִי וָדוֹשִׁי בַת צִיּוֹן

פרקים ד-ה הם נבואה אחת.
מיכה ידוע כממשיך לישעיהו בנבואת החזון ל'אחרית הימים' (א-ה), שנאמרה ממש בלשון ישעיהו בשינויים קלים, ובהוספה משמעותית (ד-ה) -
וְיָשְׁבוּ אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ וְאֵין מַחֲרִיד,
כִּי פִי ה' צְבָאוֹת דִּבֵּר;
כִּי כָל הָעַמִּים יֵלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו,
וַאֲנַחְנוּ נֵלֵך בְּשֵׁם ה' אֱ-לֹהֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד;

כבר בהוספה זו יש נימה קצת שונה לעומת האופק האוניברסאלי בישעיהו, עם הדגשת הנבדלות באמונה הישראלית והאידיאל של תקופת שלמה (מלכים-א ה, ה), בעוד ישעיהו (ב, ו-ח) מתח ביקורת חריפה נגד הכסף והזהב, הסוסים והמרכבות, והאלילים (שהביאו נשי שלמה).

והנה מיכה (ד, ח עד ה, א) קרא לבנות חומות, להתחזק במלחמה, ולהביס את האויב ב'חֶרֶב איש' - בעוד המצב הנורא מתואר בלשון "עַתָּה", ולעומתו, הקריאה ל"בת-ציון":

וְאַתָּה מִגְדַּל עֵדֶר, עֹפֶל (=חומת) בַּת-צִיּוֹן,
עָדֶיךָ תֵּאתֶה (=) וּבָאָה הַמֶּמְשָׁלָה הָרִאשֹׁנָה,
מַמְלֶכֶת לְבַת-יְרוּשָׁלִַם;

עַתָּה לָמָּה תָּרִיעִי רֵעַ (=תרועת חרדה)?
הֲמֶלֶךְ אֵין בָּךְ? (ה)אִם יוֹעֲצֵךְ אָבָד?
כִּי הֶחֱזִיקֵךְ חִיל (=פחד) כַּיּוֹלֵדָה (=כיולדת)!

חוּלִי וָגֹחִי (=תלחצי ותצאי) בַּת צִיּוֹן כַּיּוֹלֵדָה;

כִּי עַתָּה תֵצְאִי מִקִּרְיָה (=ירושלִַם),
וְשָׁכַנְתְֹ בַּשָׂדֶה (=שדה הקרב?), וּבָאת עַד (צבא?) בָּבֶל,
שָׁם תִּנָּצֵלִי, שָׁם יִגְאָלֵךְ ה' מִכַּף אֹיְבָיִךְ;
וְעַתָּה נֶאֶסְפוּ עָלַיִךְ (שוּב) גּוֹיִם רַבִּים…

קוּמִי וָדוֹשִׁי בַת צִיּוֹן
כִּי קַרְנֵךְ אָשִׂים בַּרְזֶל, וּפַרְסֹתַיִךְ אָשִׂים נְחוּשָׁה,
וַהֲדִִקּוֹת עַמִּים רַבִּים...

עַתָּה תִּתְגֹּדְדִי בַת גְּדוּד (תתאספי למלחמה),
מָצוֹר שָׂם עָלֵינוּ (האויב),
בַּשֵּׁבֶט יַכּוּ עַל הַלְּחִי אֵת שֹׁפֵט (=מנהיג) יִשְׂרָאֵל;

וְאַתָּה (המושיע מ)בֵּית-לֶחֶם אֶפְרָתָה,
צָעִיר לִהְיוֹת בְּאַלְפֵי יְהוּדָה,
מִמְּךָ לִי יֵצֵא לִהְְיוֹת מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל,
וּמוֹצָאֹתָיו מִקֶּדֶם מִימֵי עוֹלָם (=לוחם כדוד!).

באדיבות אתר 929