קהל שוגג

"וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה" (כב) - כיצד ייתכן שכל עם ישראל לא יקיים אף מצווה מהמצוות שציווה ה'? תירוץ לבעיה זו מובא ברמב"ן: "והנה זה כפי משמעו הוא קרבן מומר לכל התורה בשוגג". לדעתו, הקרבן המתואר בתורה אכן מובא על ידי קהל החוטא כולו בכל מצוות התורה בשוגג.

כיצד ייתכן שקהל שלם יעבור בשוגג על כל מצוות התורה? הרמב"ן מביא שלוש סיטואציות שבהן הדבר אפשרי: "כגון שיחשבו שכבר עבר זמן התורה ולא היתה לדורות עולם; או שיאמרו... 'מפני מה אמר המקום - לא שנעשה וניטול שכר? אנו לא עושים ולא נוטלין שכר!'... או שישכחו את התורה, וכבר אירע לנו כן בעוונותינו בימי מלכי ישראל הרשעים, כגון ירבעם, ששכחו רוב העם התורה והמצוות לגמרי".

לפירושו של הרמב"ן משמעות עצומה לימינו. רגילים אנו להתייחס לחילוניים באמצעות הגדרות הלכתיות שאינן מתאימות להם: "מומרים", "אפיקורסים" או "תינוקות שנשבו". החילונים ברובם אינם מומרים, שהרי מעולם לא היו דתיים והמירו את דתם; מאותה סיבה הם גם אינם אפיקורסים; וההגדרה השלישית - "תינוק שנשבה" - מעוררת בהם רתיעה מיידית, כאילו אמרו להם שהם חסרי דעת וחסרי יכולת הבחנה מינימלית.

בדברי הרמב"ן אנו מוצאים קטגוריה נוספת, שאינה מוכרת בדרך-כלל: קהל שוגג. ואכן, אין מתאימה מקטגוריה זו לתאר את החילוניים של זמנינו. דומה כאילו הדוגמאות שמונה הרמב"ן נכתבו במיוחד עליהם: חלק מהם חושבים שהתורה היתה נכונה פעם, אך כיום כבר פג תוקפה; אחרים טוענים שגם אם התורה נכונה - הם רוצים לעשות כרצונם ומוכנים לשאת בתוצאות; ורוב-ככל החילוניים אינם מכירים את התורה ואת דיניה, ו"שכחו... התורה והמצוות לגמרי".

אם ננקוט בהגדרתו של הרמב"ן, הרי שחילוניים אלו אינם "מומרים" או "אפיקורסים", אלא "קהל שוגג". כשם שאדם יחיד יכול לעבור עבירה בשוגג - כך גם קהל שלם, המונה את רובו של העם, יכול לעבור על כל התורה בשוגג, וכל הדינים שנאמרו לגבי מומרים אינם שייכים לגביו.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון