קדושת הנשיא

הנשיא מקבל יחס מיוחד במקדש והופך להיות דמות משמעותית בפני עצמה בעולם המקדש.

ניתן להסביר את מעמדו של הנשיא במקדש משתי זוויות: א. האחריות להבאת הקרבנות מוטלת על הנשיא, מכוח תפקידו כמנהיג. מנהיגות פירושה הדאגה לצרכי העם, ואף הצרכים הרוחניים כלולים בכך, וביניהם הצורך של הבאת קרבנות.

בהקשר זה, מן הראוי לציין שיחזקאל, כנביאים האחרים, הטיל הרבה מאד מן האשמה למצב הרוחני הקשה שהוביל לחורבן, על הנהגת העם והנשיא בתוכם. אם בחורבן, ההנהגה כשלה ואף הובילה את תהליכי הניצול והרשע, אזי חלק מן התיקון המצופה בעת גאולה הוא היפוך העניין וייסוד הנהגה שתוביל את העם מבחינה רוחנית. נשיאת הנשיא בעול הקרבנות מתחייבת מתפקידו כמנהיג האחראי לטובת העם.

ב. ישנה נקודה שניה העומדת בבסיס העניין והיא מעמדו המיוחד של המלך במקדש. הלכות שונות נאמרו המעידות שהמלך איננו רק מנהיג פוליטי אלא שבנוסף על תפקידו כמנהיג הדואג לצרכי העם, יש לו קדושה מפאת היותו משיח ה'. כשם שנציגו של הקב"ה במקדש - הכהן - הוא שליחו של ה', כן נציגו בארץ - המלך - הוא גם שליחו של ה' ולא רק שליח של העם. ולכן, הוא נמשח בשמן המשחה, כמו כהן, ולכן גם "אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד".

סיכומו של עניין, מלכות בית דוד איננה רק הנהגה פוליטית אלא יש לה גם מעמד מטאפיזי. לא בכדי אנו כוללים את הצפייה להשבתה בתפילותינו שלש פעמים ביום ולא בכדי כרך הרמב"ם את כתר כהונה וכתר מלכות יחדיו. ואכן, כבר הזכיר יחזקאל (בפרק ל"ז) את השבת מלכות בית דוד כמלווה את השראת השכינה לעתיד לבא.

לאור זאת, יש לראות את המעמד המיוחד הניתן לנשיא במקדש כמשקף את שייכותו לעולם של קדושה והיותו נציג הקב"ה, בדומה לכהן. כשם שהמילואים הם התחלה חדשה ותחילת השראת השכינה בעקבות בנין המקדש מחדש, כן חידוש המלוכה מלווה בהקרבת קרבנות מיוחדים. 

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון