כעשרים שנה נסענו מהיישוב עפרה לירושלים דרך רמאללה, ועברנו במעבר הצר מתחת למִצפה. פעמים רבות חשבתי על החללים הקבורים אֵי שם בצידי הדרך ועל המשמעות ההיסטורית של הפילוג הנורא בין יהודה לישראל, על מלחמת האחים ועל צום גדליה.
80 איש, ישראלים "מִשְכֶם, מִשִלוֹ ומִשֹמרוֹן" (ה), שעלו לרגל לבית ה' "בחֹדש השביעי" (=תשרי; א) עם מנחה ולבונה, הם הוכחה ניצחת לכך שלא כל 'עשרת השבטים' גלו בחורבן שומרון, ורבים מהנשארים נקשרו לירושלִַם בחגיגות הפסח הגדולות של חזקיהו ויאשיהו (בימי בית שני התחברו לממלכה החשמונאית, וחלק מהם נמצא בתוך כל ציבור יהודי).
הם יצאו מבתיהם בטרם נודע להם על חורבן הבית, ורק בדרך קרעו בגדים והגיעו למִצפָּה, מבלי להעלות על דעתם איזה רָשָׁע מחכה להם אחרי שרצח את גדליהו; עשרה מהם הבטיחו לו מטמונים וניצלו (ח); 70 ישראלים נרצחו יחד עם אחיהם מיהודה ובנימין שהיו עם גדליהו.
המִצפָּה (=תֵל א-נַצְבֶּה, בדרום רמאללה) יושבת על מעבר צר של הדרך הראשית (בין שתי גבעות, מצפון לעטרות); במעבר הצר, מתחת לשער המִצפָּה, נחפר בור עמוק בגבול הממלכות ישראל ויהודה – "אשר עשה המלך אסא (=נין של שלמה) מפני בַּעשָא מלך ישראל" (ט; מלכים א ט"ו, טז-כב), באחת ממלחמות האחים הקשות מימי בית ראשון.
את הבור הזה "מִלֵא (הרוצח) ישמעאל בן נתניהו חללים" (ט), ובו נקברה התקווה האחרונה ביהודה של בית ראשון. מלחמת האחים בין ישראל ויהודה נחתמה בבור הגבול המסמל אותה, ויחד נקברו בו חללים יהודים וישראלים.
כעשרים שנה נסענו מהיישוב עפרה לירושלים דרך רמאללה, ועברנו במעבר הצר מתחת למִצפָּה; במקום הצר היה תמיד מחסום של צה"ל; פעמים רבות חשבתי על החללים הקבורים אֵי שם בצידי הדרך ועל המשמעות ההיסטורית של הפילוג הנורא בין יהודה לישראל, על מלחמת האחים ועל צום גדליה, שהיה צריך לחול באמת ביום הזיכרון של ראש השנה.
באדיבות אתר 929