צמיחה מחדש

הנביא מתאר את שמואל לכל אורך הדרך כאיש הנאמן לדרך ה': "ושמואל משרת את פני ה'" (ב', יח); "ויגדל הנער שמואל עם ה'" (ב', כא); "והנער שמואל הולך וגדל וטוב גם עם ה' וגם עם אנשים" (ב', כו); "והנער שמואל משרת את ה'" (ג', א); "ויגדל שמואל וה' היה עמו ולא הפיל מכל דבריו ארצה" (ג', יט).
תיאור זה עומד בניגוד למה שקורה עם עלי. בתחילת פרק ג' מתואר כי עלי שוכב במקומו ועיניו החלו כהות לא יוכל לראות. מלבד תיאור העובדות הפיזיות שמתוארות כאן דומה כי יש כאן בעצם גם תיאור של סיום תקופתו של עלי. יש שרואים בכך גם הסבר לדימוי שנאמר מיד אחר כך "ונר אלוקים טרם יכבה" (ג) ומפרשים שהכוונה לעלי.
שמואל מקבל נבואה קשה על סופו של בית עלי וכן על כך שיקרה דבר בישראל שיזעזע את כל שומעיו. מדוע בחר ה' להתגלות לשמואל בראשונה דווקא בנבואת קללה וחורבן? זאת ועוד, הלוא לכאורה אין בה כל חידוש שכן הכל כבר נאמר לעלי בפרק ב' על ידי איש האלוקים ומה ראה ה' לפרוט את הדברים שוב באזנו של שמואל?
דומה שעיקר הדגש של הנבואה אינו רק החורבן וההרס שמתוארים בה אלא הבשורה על כך שהדבר יביא לפתיחת תקופה חדשה בישראל. כדי להצמיח דבר חדש יש צורך שמה שהיה קודם יירקב. כדוגמת ריקבון הזרע לפני נביטת הצמח. האמירה כאן היא כי מתחילה כעת תקופה אחרת של קשר בין עם ישראל לקב"ה. המשכן לא ישמש כאמצעי לפולחן גרידא אלא מקום של נבואה וקשר של חיים עם דבר ה' שנציגו הוא שמואל.