צוואת הנקמה

לכאורה צוואת דוד מפליאה בקטנוניותה, נקמנותה ואכזריותה. אך רְאִיָּה זו היא חד ממדית ומצומצמת. הרבה צוואות היו לדוד, צוואות נפלאות, שבהן הורה לשלמה ולעם ללכת בדרך ה' והזהירם על יראת שמים. דוד עמד בהן על אפסות האדם, ועל ההשגחה המלווה את הצדיק בדרכו. הוא הציב לפני העם את ייעודיו והעמיד תוכנית עשייה שבמרכזה המשימה לבנות את בית המקדש. (כך בשמואל ב, כ"ג; דברי הימים א, כ"ב, כ"ח, כ"ט).
הצוואה המופיעה כאן היא צוואה מדינית ומעשית, ומקומה כאן תואם לאופיו ותכליתו של הספר כולו. ככל צוואותיו של דוד פותחת גם צוואה זו בציווי הכללי לשמור את התורה והמוסר, והוראותיה המעשיות נובעות אף הן מפתיחתה הדתית החינוכית הכוללת, כי הציווי לשמור את התורה מחייב לעשות דין ברשעים.
דוד גמל חסד עם אלה שנהגו עמו באופן זה, והקפיד גם להעניש מידה כנגד מידה את הרשעים שחטאו כלפיו.
דוד נמנע מלפגוע ביואב ושמעי כי פגיעה כזאת היתה אסורה עליו באופן אישי, אבל הם היו חייבי מיתה מצד הדין - והעונש חייב היה להתבצע כביטוי של צדק היסטורי וכמסר חינוכי לדורות. לעומת זאת ציווה דוד לעשות חסד עם ברזילי, אשר גמל לו חסד בשעתו הקשה.
דוד ראה בהבטחת המלכות לא רק פרס אישי ומשפחתי, אלא יעוד לאומי מרכזי, אשר על בית דוד לשעבד עצמו למען הגשמתו, ולמענו לרתום את כל מעשיו ותקוותיו.

עוד לפִּשרה של צוואת דוד ניתן לקרוא בפוסט מאת הרב משה ליכטנשטיין 'צוואה רוחנית-מוסרית'

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'מקדש מלך - עיונים בספר מלכים', בהוצאת מדרשת הגולן