ברשימת צאצאי בית דוד, נזכרים בתחילה מלכי יהודה, ולאחר יכניה, המלך האחרון, נזכרים צאצאי בית דוד אשר כנראה היו מנהיגי היהודים בבבל בזמן הגלות.
לאחר רשימת בני דוד שנולדו לו בחברון ובירושלים, דה"א ג' מציג מפסוק י ואילך את צאצאי שלמה בן דוד דור אחר דור, עד לבני אליועיני – שחיו הרחק בתוך ימי הבית השני. ניתן לראות שהדורות השונים נחלקים לשני חלקים. בחלק הראשון נמנו מלכי בית דוד משלמה ואילך, ובו לא הוזכרו שמות של מי שלא היו מלכים (גם אם הם מוכרים לנו ממקומות אחרים בספר, כמו למשל בני רחבעם המופיעים בדה"ב י"א או בני יהושפט שבראש דה"ב כ"א). בחלק השני, לעומת זאת, השיטה היא שונה: בכל דור נמנו כל צאצאיו של אדם שהוזכר בדור הקודם; מצאצאיו נבחר בן אחד בלבד שצאצאיו יימנו בדור הבא; מצאצאיו של הבן נבחר אדם אחד בלבד שצאצאיו יימנו בדור הבא; וכך הלאה.
ניתן לשער מהו ההסבר לתופעה הזו. בתקופת המלוכה נמנו רק המלכים עצמם; אך בתקופה שמן הגלות ואילך, כאשר אין מלך לבית דוד, ישנו מעקב אחר הבחירה: בכל דור ודור נבחר הראוי ביותר להנהגה מבין הבנים (הוא לא תמיד הבכור!), ומבניו נבחר הראוי ביותר וכך הלאה.
שתי הערות יש להוסיף לדברים אלו.
ראשית, יש לשים לב לכך ששיטת הכתיבה של החלק השני מתחילה כבר בבני יאשיהו: "ובני יאשיהו: הבכור יוחנן השני יהויקים השלישי צדקיהו הרביעי שלום" (טו). רשימה זו אינה מונה רק את הבנים שמלכו, שכן בעוד ששלום הוא ככל הנראה יהואחז, הרי שהבכור – יוחנן – לא מלך. יתרה מכך, מסתבר שעל פי דה"י גם צדקיהו בן יאשיהו לא מלך. בפסוק הבא נמנים בני יהויקים: "יכניה בנו צדקיה בנו"; ובעוד שבמלכים נאמר שהמלך האחרון של יהודה היה צדקיהו דודו של יהויכין‑יכניה, הרי שבדה"ב ל"ו י נאמר: "וימלך את צדקיהו אחיו (של יהויכין)". ברשימות היחס נרמז עניין שיודגש גם בפרקים האחרונים של הספר: על פי תפיסתו של מחבר דברי הימים, ממותו של יאשיהו חדלה מלכות יהודה העצמאית מלהתקיים, והמלכים שיבואו אחר כך הם כבר 'בגלות'. לפיכך מיאשיהו ואילך מתחיל החלק השני של רשימות בני דוד, המתאפיין ברשימת בנים מלאה שממנה נבחר אחד להמשיך את השושלת.
הערה שניה היא שרשימת בני דוד מיכניה ואילך מופיעה בסדר עולם זוטא כרשימת ראשי הגולה בבבל. אף שכל המעיין שם יראה שהרשימה שובשה (אחים הופכים לבנים, הסדר משתנה ועוד) ייתכן שאכן ישנו גרעין אמת במסורת הזו, והרשימה שלפנינו היא למעשה הנהגת גולי בבל, מיכניה ואילך. האישים המופיעים בה נבחרו להמשיך את השושלת לא (רק) כציפיה לעתיד, לחזרת מלכות בית דוד; הם היו מלכי בית דוד ממש – אך לא בירושלים, כי אם על יהודי בבל.