פשוט תהיו חברים

פרק ו' כולו מהווה הקדמה לפרק ז'.

בפרק ז' איוב טוען כלפי ה' טענות קשות על חוסר צדק ועל פגיעה בצדיק ללא סיבה. אבל הפרק שלנו, שלכאורה הוא רק הקדמה ופנייה אל הרֵעִים, מסתיר בתוך קפליו חלק משמעותי מצרתו של איוב.

"אַחַי בָּגְדוּ כְמוֹ נָחַל כַּאֲפִיק נְחָלִים יַעֲבֹרוּ...
הֲ‍כִי אָמַרְתִּי הָבוּ לִי וּמִכֹּחֲכֶם שִׁחֲדוּ בַעֲדִי?
וּמַלְּטוּנִי מִיַּד צָר וּמִיַּד עָרִיצִים תִּפְדּוּנִי?" (טו-כג)

מה ביקשתי מכם? שואל איוב את רעיו? האם ביקשתי שתיתנו לי כסף? שתצילו אותי מיד צר ומיד עריץ? ממש לא. ומה באמת ביקש איוב מרעיו? כנראה שאיוב רצה הבנה ואמפטיה למצבו הקשה, ואת זה הוא לא מקבל.

בדרך כלל חברים לא יכולים לשנות את מצבו של האדם הסובל. אין בכוחם של רעי איוב להחזיר לו את רכושו שאבד, להחיות את ילדיו המתים או להביא מזור למחלתו.
אבל הם כן יכולים לתמוך בו, לנחם אותו, להיות איתו בצרתו.
ואת זה הם לא עושים.

דברי איוב מופנים בלשון רבים אל הרֵעִים למרות שבינתיים רק אליפז אמר את דברו והאשים את איוב במצבו, אבל שתיקתם של בלדד וצופר מעידה שהם מסכימים אתו, וגם הם לא מתכננים לנהוג אחרת.

בכך מלמד אותנו איוב פרק חשוב בהלכות ביקור חולים וניחום אבלים.
הציפייה מחבר אמיתי היא פשוט להיות שם בעת צרה. אפשר לנחם, אפשר לחבק, אפשר לשתוק. פשוט להיות.

באדיבות אתר 929