פרק ח' - העימותים ושאלת המלוכה

חלוקת הפרק: 
1. פס' א-ג: העימות עם אנשי אפרים
2. פס' ד-יז: העימות עם אנשי סוכות ופנואל 
3. פס' יח-כא: הריגת זבח וצלמנע 
4. פס' כב-כח: הצעת המלוכה לגדעון 
5. פס' כט-לב: מות גדעון 
6. פס' לג-לה: העם חוזר לעבוד עבודה זרה  

1. פס' א-ג: העימות עם אנשי אפרים 

פסוקים אלו ממשיכים באופן ישיר את המתואר בסוף הפרק הקודם. בני אפרים הביאו את ראשי ערב וזאב אל גדעון אך בו בעת הם התלוננו על העובדה שגדעון לא שיתף אותם. שימו לב לעובדה שדו שיח זה מתרחש כאשר המרדף עדיין מתנהל! עובדה זו מעצימה מצד אחד את הביקורת כלפי בני אפרים ומצד שני מאירה באור יותר חיובי את דמותו של גדעון שהתפייס עימהם מתוך דאגה לעמו.

2. פס' ד- יז: העימות עם אנשי סוכות ופנואל 

א. בניגוד לעימות עם בני אפרים, שם מחל גדעון על כבודו, כאן הוא מעניש בצורה חמורה את בני עמו שסירבו לעזור לו. למרות שסירובם לעזור לו פגע במאמץ המלחמתי ניתן לראות שהפגיעה שלו בהם נובעת גם מכך שהם פגעו בכבודו: בתחילה הוא אמר: "וְאָנֹכִי רֹדֵף אַחֲרֵי זֶבַח וְצַלְמֻנָּע" (ה), על כך הם השיבו: "הֲכַף זֶבַח וְצַלְמֻנָּע עַתָּה ביָדֶךָ" (ו) והוא השיב "לָכֵן בְּתֵת ה' אֶת זֶבַח וְאֶת צַלְמֻנָּע בְּיָדִי" (ז) ובהמשך: "וַיֹּאמֶר הִנֵּה זֶבַח וְצַלְמֻנָּע אֲשֶׁר חֵרַפְתֶּם אוֹתִי" (טו).

ב. פס' ד – למה רק שלוש מאות לוחמים? היכן שאר לוחמי השבטים שהצטרפו למרדף? אכן בפועל עברו רבים מישראל את הירדן ורדפו אחרי מדין אולם הכתוב מדגיש את גדעון והגדוד שלו. הדגשה זו קשורה גם כן לביטחון העצמי, המפורז מעט, שאחז בגדעון.  

ג. פס' יב - שימו לב שלא מתואר כאן שגדעון השמיד את המחנה אלא רק שהבריח אותם ותפס את המלכים. אפשר ויש בכך שוב ביטוי לאופי המעט אישי של מרדף זה, כאשר גדעון מעוניין להראות לאנשי סוכות ופנואל את כוחו.

3. פס' יח-כא: הריגת זבח וצלמנע 

א. מהדו שיח המופיע בפסוקים עולה כי אחיו של גדעון נהרגו על ידי המדיינים וגדעון הורג את המלכים בעיקר בעקבות מעשה זה. שוב יש כאן ביטוי למימד האישי מדי שמניע את גדעון.  

ב. פס' כא – "ויקח" – כנראה מדובר על תכשיטי מלוכה מיוחדים. לקיחתם על ידי גדעון מלמדת על כך שרעיון המלוכה 'עבר לו בראש'.

4. פס' כב-כח: הצעת המלוכה לגדעון 

מצד אחד גדעון מסרב להצעת המלוכה בטענה שהיא סותרת את מלכות ה' אך מצד שני הוא בונה אפוד מהשלל שהעם מביא ומהשלל שלו, אפוד שמסתבר שמשמש כמצבת ניצחון הבאה לפאר את מעשיו. נראה אם כן שניתן למצוא מתח באשר להתייחסות של גדעון עצמו לרעיון שהוא נחשב כמלך. מגמה זו בולטת גם בפסוקים הבאים (כט-לב) בריבוי הנשים והילדים, סממן מלכותי מובהק, ובקריאת בנו בשם 'אבימלך'. גם לשון הפסוק בתיאור מותו (לב) "ויקבר בקבר יואש אביו", נוסח השמור בדרך כלל למלכים (עיינו מל"א ב', י; שם י"א, מג ועוד) מתקשר לעניין זה.