כיצד יש להבין את דרישתו המפתיעה של אהרן מהעם לפרוק את נזמי הזהב רגע לפני עשיית העגל? הסברו של הספורנו להסרת העדיים בפרקנו משליך אור גם על כוונתו של אהרן.
כאשר פנו בני ישראל אל אהרן וביקשו "קום עשה לנו אלהים" (ל"ב, א), הגיב אהרן בצורה מפתיעה: "ויאמר אליהם אהרן: פרקו נזמי הזהב אשר באוזני נשיכם בניכם ובנותיכם והביאו אלי" (שם, ב). בני ישראל הזדרזו ופירקו מיד "את נזמי הזהב אשר באזניהם" (שם, ג), ולא התעכבו כלל בהבאת נזמי הילדים והנשים.
פריקת התכשיטים מתוארת במקום נוסף בפרשת העגל - בשלב העונש. "וישמע העם את הדבר הרע הזה ויתאבלו, ולא שתו איש עֶדיוֹ עליו. ויאמר ה' אל משה: אמור אל בני ישראל אתם עם קשה עורף, רגע אחד אעלה בקרבך וכליתיך, ועתה הורד עדיך מעליך ואדעה מה אעשה לך. ויתנצלו בני ישראל את עדיָם מהר חורב" (ד-ו).
מהו עדי זה? רש"י בעקבות חז"ל, מסביר שמדובר במתנות שקיבלו במעמד הר סיני: כתרים שנכתרו עם קבלת התורה. הספורנו נוטה להבין את ה"כתרים" האלה כדבר מופשט: "אותה ההכנה הרוחנית הנתונה באותו המעמד הנכבד".
לפי רש"י וספורנו, אלו אכן העדיים שקיבלו בהר חורב, במובן הממשי או הסמלי. הסברו של הספורנו להסרת העדיים, משליך אור גם על כוונת אהרן בדרישתו להסיר את הנזמים אשר באוזניהם. בדרישה זו ביקש אהרן להבהיר לעם שהם מוותרים על מעלתם הרוחנית. והביטוי "פרקו" (ל"ב, ב) מבהיר זאת היטב, כיוון שהוא מזכיר את המושג פריקת עול. בדומה לדרשת חז"ל על רציעת אוזנו של העבד: אוזן ששמעה על הר סיני 'עבדי הם', ולא 'עבדים לעבדים' היא האוזן הראויה להירצע כאשר בעליה מבקשים להיות עבד לאדם.
כך גם מי שמבקש עגל מסכה פורק מעליו את העדיים אשר קיבל, ואת ששמעה אוזנו בהר סיני. אותה המדרגה הרוחנית שהשיגו בהר חורב, שה' ילך בקרבם תמיד, הופכת להם לרועץ כאשר אינם מסוגלים לעמוד בה, ולכן עליהם להתפרק ממנה.
נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'תורת אמך: דרשות לפרשת השבוע' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר