בידוע הוא שחג הפסח נקרא כך על שום שפסח הקב"ה על בתי אבותינו במצרים, אולם מה טיבה של אותה פסיחה? נראה שפסיחה זו אין משמעותה בהכרח דילוג אלא גם חמלה והגנה.
לכאורה, כולנו יודעים את האמור בהגדה: "פסח... על שום מה? על שום שפסח הקדוש ברוך הוא על בתי אבותינו במצרים". אלא שעדיין יש לתהות מה טיבה של אותה פסיחה, ומדוע נבחרה דווקא היא לעמוד במוקד העלילה. יתרה מכך: עצם הפסיחה הזו, המתפרשת בדרך כלל כקפיצה פיזית, נראית במבט ראשון כמטאפורה מגושמת, וכבר שאל בעל "הכתב והקבלה": "וכי מה לנו להגשים הבורא יתברך שמו כל כך שלא לצורך?"
והנה בעצם משמעות המילה "פסח" נחלקו תנאים במכילתא לפרשת בא: "ר' יאשיה אומר: אל תקרי ופסחתי אלא ופסעתי, שהקב"ה מדלג על בתי בני ישראל... ר' יונתן אומר: ופסחתי עליכם – עליכם אני חס ואיני חס על מצרים". כדעת ר' יונתן גם דעת ר' ישמעאל במכילתא שם: "אין פסיחה אלא חייס שנאמר: 'כְּצִפֳּרִים עָפוֹת כֵּן יָגֵן ה' צְבָאוֹת עַל יְרוּשָׁלִָם גָּנוֹן וְהִצִּיל פָּסֹחַ וְהִמְלִיט' (ישעיה ל"א, ה)". ואכן פסוק זה מהווה ראיה גדולה להבנת המילה פסיחה במשמעות חמלה, שהרי עוסק הוא בהגנה על ירושלים מפני סנחריב הצר עליה. המילה פָּסֹחַ מקבילה אפוא למילה גָּנוֹן ופירושה: מתן חסות והגנה.
אפשר ששני הפירושים יונקים זה מזה והדילוג נובע מהחמלה. החמלה האלוקית מביאה לפסיחה על ישראל והעלמת עין כביכול מחטאיהם, חרף מצבם הירוד והיותם שקועים במ"ט שערי טומאה. ריבון העולמים בחמלתו הגדולה מדלג על ההרים ומקפץ על הגבעות כדי להגיע אל ישראל המפרפרים בין החיים והמוות ולהצילם ברגע האחרון.
מעתה נבין במה זכה פסח לשמו המופלא. דווקא בגאולה ראשונה זו, המהווה יסוד לכל הגאולות שבעולם, מבקש הקב"ה לקבוע באוזנינו, כי יש אומנם משקל למעשינו ולשותפותנו ב"אתערותא דלתתא" במהלך הגאולה, אבל ביסוד הכל עומד גואל חזק המנווט ב"אתערותא דלעילא" את העולם כולו, מתוך חמלתו על ישראל עם קרובו.
נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הסדרה 'מעט מן האור', בהוצאת ספריית בית אל בשיתוף תנועת אורות