פסח ביחד

סרגון מלך באשור 16 שנה, וניהל מסעות מלחמה אכזריים גם במזרח מול עילם, ומול המרד של מְרֹדַך-בַּלְאַדָן הכַּשְׂדי (712-722 לפנה"ס) בבבל, וגם במערב מול חמת, ומול ערי פלשת בדרך למצרים. בעוד חזקיהו שמר על הדרך של ישעיהו הנביא, מורו ורבו,[1] לא למרוד אך גם לא להתרפס, לטהר את יהודה וירושלִַם, אך לא להכניס ראש ל'בריתות אזוריות' נגד אשור, שעלולות להפיל על ירושלם את גורל שומרון.

בזהירות רבה ובמשך שנים הכין חזקיהו את קשרי השליחים אל שבטי הצפון, אבל שום צבא יהודי לא עלה צפונה מגבול יהודה, כי שם שלטו חילות אשור. כל ניסיון להמליך את חזקיהו בגלוי על שבטי ישראל הנותרים בצפון, היה מתפרש בהכרח כמרד באשור. הפיתרון הגאוני היה להצניע את ההמלכה השנייה של חזקיהו בתוך חגיגת הפסח בירושלִַם, שאליה ייקראו ויבואו גם אנשי הצפון.   

האיגרות ששלח חזקיהו לשבטי הצפון נתקלו בתחילה בלעג ושחוק, ורק מעטים "מֵאָשֵר, ומנשה ומִזבֻלון נכנעו וַיָבֹאוּ לירושלִַם" (ל', י-יא). אבל בהמשך אנו פוגשים בהמונים רבים שהגיעו לפסח, בלי שהספיקו להיטהר כהלכה – "רַבַּת מאפרים ומנשה, יששכר וזבֻלון לא הִטֶהָרוּ, כי (=אכן) אכלו את הפסח בלא ככתוב; כי (=אכן) התפלל יְחִזקיהו עליהם לאמֹר: ה' הטוב יְכַפֵּר בְּעַד [העם]; כל לבבו הֵכין לִדרֹש הא-להים, ולא כטהרת הקֹדש;  וישמע ה' אל יְחִזקיהו, וַיִרפָּא את העם" (ל, יח-כ);

איך אפשר להסביר את הלעג מחד, ואת ההמונים שבאו, מאידך?

בתחום ממלכת ישראל בצפון הקפידו על הפרש של חודש ימים בלוח החגים מאז ירבעם בן נבט, שעשה חג [סוכות] בצפון "כֶּחָג אשר ביהודה... בַּחֹדש אשר בָּדָא מִלִבּוֹ..." (מלכים-א י"ב, לב-לג); כך יצרו פילוג דתי בעם ישראל, וחגי החודש 'השביעי' (=תשרי) נחוגו בצפון "בחֹדש השמיני" לפי הלוח שנהג ביהודה, כמובן – בצפון הוסיפו 'חודש עיבור' (=אלול שני), והחודש 'השביעי' חל בהפרש של חודש מיהודה.[2]

זה היה מהלך מבריק, כדי שישראלים מהצפון לא יעלו לרגל לירושלִַם, והם שמרו עליו לאורך השנים. גם אחרי נפילת שומרון עוד נשאר הלוח הנפרד לַפְּלֵיטה "הנשארת לכם מכף מלכי אשור" (ל', ו), ולכן, התקבלו השליחים עם האיגרות הראשונות בשחוק ובלעג – הרי זמן הפסח יחול רק בעוד חודש!

לא רק לחץ הזמן בטיהור המקדש (כט, יז) גרם להחלטה הנועזת, אלא בעיקר הפער של חודש מלוח הצפון. "וַיִוָעַץ המלך ושריו וכל הקהל בירושלִַם לעשות הפסח בחֹדש השני; כי לא יכלו לַעֲשֹׂתוֹ בעת ההיא, כי הכֹּהנים לא התקדשו לְמַדַי (=לא הספיקו להיטהר ולטהר את כולם), והעם לא נאספו לירושלִַם – וַיִישַר הדבר בעיני המלך, ובעיני כל הקהל" (ל', ב-ד);

ברגע, שירושלִַם ביטלה את הפילוג הדתי ויישרה קו עם לוח הצפון, אכן הגיעו המונים, אף שלא הספיקו, וכנראה גם לא ידעו, להיטהר כהלכה – לכן נאלצו לעשות פסח המוני, בחודש השני, ובלי טהרה! האם כולם הסכימו לקבל החלטות נועזות שכאלה?

בניגוד לאווירת הכתובים, שמרו חז"ל[3] על מסורת חכמים שלא הסכימו עם חזקיהו. כנגד המהלך המבריק של ירבעם בן נבט לפילוג עם ישראל, נקט חזקיהו במהלך מבריק דומה, דחייה של חודש, והפעם כדי לאחד את עם ישראל כולו, כמו בפסח של יציאת מצרים. בכך השתווה חזקיהו לא רק לדוד, כי אם למשה ולאהרן.
_______________

[1] ראו ישעיהו – כציפורים עפות, עמ' 145-6; 164-6; 201-8.
[2] רעיון זה הציע הרב ראובן מרגליות, המקרא והמסורה, ירושלים תשכ"ד, עמ' נד-נו.
[3] "ששה דברים עשה חזקיה המלך – על שלשה הודו לו, ועל שלשה לא הודו לו... עיבר ניסן בניסן ולא הודו לו" (פסחים נו ע"א).