פסוקו של יום

כבר פגשנו מזמורים הבנויים על 'מדרש' שירי של פרשיות בתורה, כמו שירת השבת העתידית, שבה ייעלמו הרשעים כליל. מזמור קד מבוסס על מדרש מרתק לששת ימי הבריאה מפרק א בספר בראשית, והוא מתחבר בסופו למדרש על היעלמות הרשעה לקראת השבת.

אל מול הסמכות המוחלטת של א-להים, "כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי" (תהלים לג, ט), מובלט במזמור השפע והטוב שבבריאה, בארץ ("השמים... וכל צבאם" אינם מפורטים גם בספר בראשית);

ליום הראשון במזמור מוקדש רק חצי פסוק, בו נזכר רק אור כ'לבוש' של הבורא.

קצר גם היום השני, בשמים וענני מים (למרות הוספת מלאכים ומשרתים).

תיאור היום השלישי בולע לתוכו את רוב היום השישי; היבשה המתרוממת עם המים הזורמים בנחלים אל הים ומשקים חיות ואנשים, זוכים לתיאור מפורט, יחד עם חסידות מקננות בעצים, ועבודת האדם "לְהוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ", והם מרכז המזמור.

גם המאורות ביום הרביעי משרתים את עולם החי (בחושך) ואת עולם האדם(ביום); לוח המועדים נקבע לפי הירח, משעת השקיעה של השמש, כמו בתורה ובהלכת חז"ל[2]; וכאן בא שבח הבורא על כל מעשיו בארץ: "מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ".

היום החמישי מתקצר, כי הוא מוקדש לים הגדול המלא וגדוש יצורים, שעין האדם איננה רואה ואין טעם לפרטם; האדם הוא רק אורֵח המהלך באניות ב'מגרש המשחק' של הלויתן יציר ה'.

בתיאור היום השישי נותרה רק 'שרשרת המזון' כנתונה מאת ה' לכל היצורים, וחייהם תלויים בה, ואז בא השבח החותם על "...כְבוֹד ה' לְעוֹלָם".

אובדן הרשעים ברעידות אדמה (כמו דתן ואבירם, במדבר טז, ל-לג) יסלול את הדרך לעולם מושלם (בהנחה, שרק רשעים ייספו באסונות טבע).

השם 'שבת' לא נזכר בפירוש, אבל אחרי מזמור צב הרעיון כבר ברור.

באדיבות אתר 929