מצד אחד קריאה לתשובה, ומן הצד השני קריאה לאשור. מי ניצח, ומדוע?

 

שתי תגובות הפוכות נשמעו (כנראה) בממלכת ישראל לנוכח הקריסה, ומלחמת האחים הנוראה - קריאה לתשובה מתוך החרדה מ'סילוק השכינה' (ה', טו) - "אֵלֵך אָשוּבה אל מְקוֹמי, עד אשר יֶאְשְמוּ (=ירגישו אשמים) ובִקשוּ פָנַי, בַּצַר להם יְשַחֲרֻנְני" -

לְכוּ ונָשוּבה אל ה',
כי הוא טָרָף וְ(הוא) יִרְפָּאֵנוּ,
(הוא) יַךְ וְ(הוא) יַחְבְּשֵנוּ;
יְחַיֵנוּ מִיֹמַיִם (של מכות) -
ביום השלישי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לפניו;
וְנֵדְעה נִרְדְפה לָדַעַת את ה'
כְּשַחַר נָכוֹן מוֹצָאוֹ (=אור בוקר היוצא בביטחון),
וְיָבוֹא כַגֶשֶם לנו,
כְּמַלקוֹש יוֹרֶה ארץ (=כגשם הממלא את קש התבואה, שיורד על שדות שופעים); (ו, א-ג).

אם אמנם נשמעה קריאה כה מופלאה בממלכת ישראל לפני חורבנה, מדוע הנביא דחה אותה? מדוע לא נאחז בה לחזק אותה? מדוע אמר עליה (ו', ד) -

מה אֶעֱשֶׂה לְךָ אפרים?
מה אֶעֲשֶׂה לְךָ יהודה?
וחַסְדְכֶם כַּעֲנַן בֹּקֶר, וכַטַל מַשכּים הּלֵךְ!   

לדעתי, הפוליטיקה המפוחדת בשומרון גברה על הקריאה לתשובה ולפיוס בין יהודה לישראל, ובין גלעד לשומרון, והפכה את אור הבוקר הבטוח לענן בוקר, שלבטח יתפזר בתוך זמן קצר.

ההנהגה בשומרון הגיבה להתקפה הנפשעת מיהודה, בבקשת סיוע מאשור! בכך 'פתחה את הדלת' לתגלת פלאסר להטיל את מרותו ואת סמכותו על הרי ישראל. מעתה הכל יהיה תלוי בפוליטיקה האשורית, ובכוח הצבאי הזר והכובש -

עָשוּק אפרים רְצוּץ משפט...
וַיַרְא אפרים את חָלְיוֹ...
וַיֵלֶך אפרים אל אשור,
וַיִשְלַח אל מלך יָרֵב... (=האויב, שֶיַכֶּה בו; ה', יא-יג);

האחים החשמונאים, הורקנוס ואריסטובולוס, נהגו בצורה דומה (כמאה שנים אחרי 'חנוכה'), כאשר התייצבו להכרעה ביניהם לפני פומפיוס*, וזה כבש את ירושלים והפך אותה לחלק מהאימפריה הרומית.

---------------------------------------------------------

*קדמוניות היהודים ספר 14 (ירושלים תשל"ג), עמ' 122-120.

באדיבות אתר 929