פולחן של טעות

מה ההבדל בין יראת ה' העומדת בפני עצמה, ליראת ה' כבחירה מודעת של החכמה, הדעת והתבונה?

אם נחפש את הקוטב ההפוך ליראת ה', נקבל את ההבדל בבהירות - ההפך של יראת ה' כשלעצמה הוא פריקת עול והסתרת פשעים, אבל ההפך של היראה החֲכָמָה, הוא אֱוילות וסִכלות, ומי באמת ירצה להיות כסיל וטיפש?!

הבה נתבונן ביחסם של בני אדם לעבודת אלילים - כל עוד נלחמו התורה והנביאים באלילות כתועבה, תמיד היו כאלה שנהו אחריה, ובמיוחד כאשר מעצמות גדולות וחזקות הפכו את הפולחן האלילי לסמל העוצמה שלהם, ולהולך לפניהם במלחמותיהם. אולם, כאשר הופיעה (בהדרגה) הפילוסופיה החכמה, עם המדע, ולימדו את בני האדם, שאלילות היא סכלות מטומטמת ופרימיטיבית, מפני שרק חוקיות עליונה אחת שוררת ביקום כולו, ושמש וירח עושים את שלהם בלי כל קשר לתפילות ולטקסים, אז השתנה הכל.

מי שאינו רוצה להגיע לכפירה גמורה חייב להבין שרק אמונה מונותיאיסטית שהיא גם אמונה מוסרית, יכולה לחבר בין אמונה ומדע בדרך נכונה. מיליוני בני אדם השתכנעו בדרך הזאת, ונטשו בהמוניהם את האלילות, שהוכרזה כטיפשות גמורה.

אפשר לזהות את ההבדל בין המלחמה נגד האלילות כתועבה בתורה ובנביאים, לעומת תרגום אונקלוס (כעבור כמה מאות שנים), שתרגם עבודת אלילים כפולחן של טעות ("פולחן טַעֲוָתָא"), ודווקא דרך זו ניצחה בגדול. על זה אמרו חז"ל - "חכם עדיף מנביא"*.

המחיר בדרך זו הוא בוויתור על ה'אמת', כי החכמה מזהירה בעיקר מפני התוצאות הצפויות, ואומרת לבן - לא כדאי לך להסתבך בשטויות ובסכנות, ולכן היא מזהירה באותה נשימה להתיירא מה' וגם מ'מלך', כי אינך יודע בן יקר איפה מחכה לך בור עמוק, שהשלטון הכין לחבורות שמסכנות אותו.

מעניין במיוחד הפסוק (השני בפרק יד), שאפשר לקרוא אותו ישר והפוך: הולך בְּיָשְרוֹ [הוא] יְרֵא ה', [כי] יְרֵא ה' הולך [תמיד] בְּיָשְרוֹ - ובאותה מידה - מי שהולך בדרכים נְלוֹזוֹת, מבזה את ה', ומי שמבזה את ה' רגיל ללכת בדרכים נְלוֹזוֹת -

הולך בְּיָשְרוֹ יְרֵא ה' –
וּנְלוֹז דרכיו, בּוֹזֵהוּ (=את ה'; י"ד, ב);
יראת ה' ראשית דעת – חכמה ומוסר אֱוילים בָּזוּ (א', ז);
תְחִלַת חכמה יראת ה', ודעת קדֹשים [היא] בינה (ט', י);
יראת ה' תוסיף ימים – ושנות רשעים תִקְצֹרנה (=תִתקַצֵרנה; י', כז);
ביראת ה' מבטח עֹז [לאיש ישר], ולבניו יהיה מחסה (י"ד, כו);
יראת ה' מקור חיים, לָסוּר (=להתרחק) מִמֹקְשֵי (=מִמַלכודות) מָוֶת (י"ד, כז);
יראת ה' מוסר חכמה, ולפני כבוד, עֲנָוָה (ט"ו, לג);
עֵקֶב עֲנָוָה יראת ה', [ובזכותן] עֹשר וכבוד וחיים (כ"ב, ד);
מְכַסֶה פשעיו לא [תמיד] יצליח –
וּמוֹדֶה ועֹזֵב [את הפֶֹשַע], יְרֻחָם (=יזכה לרחמים;  כ"ח, יג);

יְרָא את ה' בני, וָמֶלֶך (=תירָא גם מִמלך) –
עִם [פושעים] שׁונים אל תִתְעָרַב; –
כי פִתאֹם יָקוּם אֵידָם (=יופיע אסונם),
וּפִיד (=בור של) שניהם (=ה' והמלך) מי יודע (כ"ד, כא-כב);

בני אם תִקַח אֲמָרָי, וּמִצְוֹתַי תִצְפֹּן אִתך; –
להקשיב לַחכמה אזנך, תַטֶה לבך לַתבונה; –
כי אם לַבּינה תקרא, לַתבונה תתן קולך; –
אם תבַקשֶנה כַכֶּסֶף, וכַמַטמונים תַחְפְּשֶׂנָה; –
אז תבין יראת ה', ודעת א-להים תמצא; –
כי ה' יִתֵן חכמה, מִפיו דעת ותבונה (ב', א-ו);
____

*בבא בתרא יב ע"א; וראו פירושו של הראי"ה קוק בספר אורות, עמ' קכ-קכא.

באדיבות אתר 929