התורה מצווה על נתינת צדקה ודורשת "פתח תפתח את ידך" (ח). רבי נחמן מברסלב מלמד שהצדקה מְלוּוָּה בתנועה נפשית של התגברות ופתיחת פתח ובכך היא מהווה סגולה לכל התחלה חדשה בעבודת ה'. 

 

בפרק ט"ו מצווה התורה על הצדקה בפירוט רב (ז-יא). התורה אינה חוסכת בתיאור החובה לתת צדקה בלב רחב ובנפש חפצה: "לא תאמץ את לבבך" (ז), "ולא תקפץ את ידך" (שם), "פתח תפתח את ידך" (ח), "נתון תתן לו" (י) ושוב "פתח תפתח את ידך לאחיך" (יא).

נראה, כי נתינת הצדקה, המתוארת בפסוקים, איננה רק פעולה טכנית של 'מעשה מצווה', כי אם גם פעולה שיש בה מצב נפשי של נתינה. אדמור"י החסידות ביארו, כל אחד בדרכו, את אותה תנועת נפשית הנדרשת למעשה הצדקה. נתמקד בדברים שכותב רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן תנינא ד,א).

רבי נחמן מצטט את הפסוק במלכים א' י"ז על העורבים אותם ציווה ה' לכלכל את אליהו. הוא כותב "כי בתחילה כשמתחילין להתנדב לצדקה, אזי צריכין לשבר את האכזריות שלו להפכו לרחמנות, וזהו עיקר עבודת הצדקה". התנועה הנפשית המלווה את עבודת הצדקה היא תנועה של התגברות וכיבוש האכזריות הטבעית.

ר' נחמן ממשיך ומתמקד בצו התורה "פתח תפתח" (ח). הוא כותב שהצדקה היא סגולה לפתוח פתחים אחרים. הפתח הוא כל התחלה חדשה בעבודת ה':
"כי כל דבר ודבר מעבודת השם, כשרוצין לכנס באותו הדרך ואותו העבודה, צריכין לפתח שם פתח לכנס באותו הדרך, וזה בחינת 'כל התחלות קשות'... וּסְגֻלַּת כֹּחַ הַצְּדָקָה לְהַרְחִיב וְלִפְתֹּחַ הַפֶּתַח יוֹתֵר וְיוֹתֵר..."

ר' נחמן מקשיב היטב לפסוקים ושומע פעם אחר פעם את המילים "פתוח תפתח". הצדקה היא עצמה בחינה של פתיחת פתח, ועל כן נתונה בה הסגולה גם לפתוח ולהרחיב פתחים אחרים.

הצעד הראשון תמיד מלווה בהיסוס ובפחד וצריך לסול את המסילה, להרחיב את הפתח כדי שאפשר יהיה לעבור דרכו בכל הוויתו. הצדקה, הבאה עם תנועה של התגברות ושבירת האכזריות, מסוגלת להרחיב פתחים אחרים. מי שרוצה לקבל הנהגה חדשה, להקפיד בקיום מצווה חדשה שעד היום הוזנחה, ייתן צדקה המסוגלת להרחיב את הפתח.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון