עשרת השבטים הלא אבודים

שַלמַנאֶסֶר (5) צר על שומרון, אבל סַרגון לכד אותה, הגלה 27,290 מתושביה והושיבם באשור, והביא אנשים מארצות כבושות לשומרון במקומם. לשארית הישראלים השאיר את נחלתם, אך הטיל על כולם מס כבד. כך כתב סַרגון בכתובות הראווה שלו, וגם ברשימות האנאלים השוטפות*.

אינני יודע מדוע בתיאור המקראי סַרגון לא נזכר, אבל הכתוב מדייק (לפי קריאת המסורה) – "... עלה שַלמַנאֶסֶר מלך אשור על שֹמרון וַיָצַר עליה; וַיִלְכְּדֻהָ... וַיֶגֶל מלך אשור (?) את ישראל אשורה..." (י"ח, ט-יא; וכדומה לכך בי"ז, ג-ו).

ברור גם שהתמוטטות השלטון הישראלי בשומרון והגליית עמודי התווך, גרמו לבריחה המונית של ישראלים. החפירות של נ' אביגד בעיר העליונה של ירושלים הראו גידול משמעותי מאד בשטח הבנוי של ירושלים בימי חזקיהו, ומסתבר שרבים ברחו ליהודה.

ויחד עם זה ברור, גם במקרא וגם בתעודות, שרבים מבני ישראל נשארו בתחומי אפרים ומנשה, וכנראה גם בגליל ובגלעד. הנה שלוש הוכחות במקרא:

1. חזקיהו שלח שליחים להביא את שבטי הצפון לפסח בירושלים, ואנשים "מאשר ומנשה ומזבלון" הגיעו (דברי הימים ב ל', י-יא).

2. יאשיהו טיהר עבודת אלילים מערי "מנשה ואפרים ושמעון ועד נפתלי" (דברי הימים ב ל"ד, ו-ז).

3. 80 איש "משכם משלו ומשמרון" (ירמיהו מ"א, ה) ניסו להגיע לבית ה' בירושלים עם מנחה ולבונה אחרי החורבן.

4. גם בין העולים לארץ בשיבת ציון היו רבים משבטי ישראל, כי בני יהודה ובנימין היו רק כ-30 אלף מתוך 42,360 עולי הגולה (עזרא ב'; המספר הכולל בפסוק סד).

לכן 'עשרת השבטים' לא הלכו לאיבוד, וגם בתוכנו חיים מכל 12 שבטי ישראל.

* ראו א' דמסקי, מדריך לתולדות ישראל בימי המקרא (תשמ"ב), עמ' 48.

באדיבות אתר 929