עשרת הדיברות שבפרקנו מושפעות מכך שעם ישראל עומד ערב הכניסה לארץ. עיני ישראל נשואות אל נחלתם ולכן כעת יש צורך להדגיש את הפן הסוציאלי שבמצוות השבת לפיו על האדם המעסיק פועלים בנחלתו לדאוג לשביתתם ומנוחתם. מושגים אלו היו זרים לעם בעומדו בהר סיני.
כשאנו באים לבחון את מצוות השבת אנו נתקלים בשני טעמים שונים. הטעם המופיע בפרשת יתרו הוא בריאת שמים וארץ על ידי ה' בשישה ימים. מכיוון שה' שבת ממלאכתו ביום השביעי ובכך קידש אותו, אל לו לאדם לעבוד ביום קדוש ומבורך זה. בניגוד גמור לכך על פי נאום משה בפרקנו מטרת השבת הינה מטרה סוציאלית. פעם בשבוע יש לאפשר מנוחה לפועלים העובדים קשה במשך כל השבוע. לא בריאת העולם ניצבת ברקע השבת, אלא דווקא יציאת מצרים.
כיצד ניתן להבין שינוי קריטי זה? מדוע במעמד הר סיני החליט ה' להדגיש את הפן הדתי, ומדוע החליט משה, בעמדו בערבות מואב, להדגיש את הפן הסוציאלי?
דומני כי הדבר קשור למצב ההיסטורי שבו נתון היה העם כשעמד למרגלות הר סיני ולמצבו כעת, ערב הכניסה לארץ. לעם שחווה את מעמד הר סיני קשה היה להפנים מושגים של חקלאי העובד את אדמתו ולהזדהות עמם. הם היו שבטים נודדים במדבר צחיח, שכל מעיינם התמקד במעט מים ואוכל. לאיש מהם לא הייתה שדה שפועלים עובדים בה, ואיש מהם לא עבד בשורו ובחמורו לשם חרישת השדה וזריעתה. במצב שכזה, קשה לעם להפנים ולהבין את המשמעות הגדולה והנשגבה שבשביתה סוציאלית, ואת הניסיון הקשה שבו עומד חקלאי שצריך להפסיד יום עבודה רק כדי שפועליו ינוחו. במצב כזה, מתאים לעם להזדהות עם הפן הדתי שבשבת, להבין את קדושתה הדתית הנעוצה בשביתת ה' ממלאכה ביום זה.
אולם כעת, ערב הכניסה לארץ, כשעיניהם של ישראל נשואות לנחלתם ולירושתם, כעת יש צורך להדגיש את עמידתו המוסרית של בעל שדה המעסיק פועלים. לאורך כל נאומו מדגיש משה כי פניו מופנות אל עבר תקופת הישיבה בארץ. אי לכך, רואה משה לנכון להדגיש את הפן של השבת שלא נאמר בעשרת הדברות בהר סיני, אך נהיה כעת לרלוונטי יותר ויותר.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון