ערב רב

מלכתחילה אמר ה' למשה לבקש מפרעה כמה ימי חופשה לעבוד את ה' מחוץ לארץ מצרים ("נלכה נא דרך שלֹשת ימים במדבר" - ג', יח; ה', ג). המטרה הגדולה של העלייה לארץ האבות נאמרה רק למשה (ג', ו-ח) ולזקני ישראל (שם, טז-יז).

אולם פרעה הבין היטב שמשה איננו מתכוון לחזור, ושילוחם של בני ישראל יהיה בלתי הפיך. לכן הוא דרש ערבויות. לנגד עינינו עומד התקדים של יוסף ואחיו שעלו לקבור את אביהם בארץ כנען, "רק טפם וצאנם ובקרם עזבו בארץ גֹשֶן" (בראשית נ', ח). גם פרעה (מהמשטר החדש) דרש בדיוק את אותה ערבות – נשים וטף, לפני מכת הארבה (יא), ואחרי ימי החושך "רק צאנכם  ובקרכם יֻצָג" (כד).  

אך משה לא זז מעמדתו – "בנערינו ובזקנינו נלך, בבנינו ובבנותינו, בצאננו ובבקרנו נלך, כי חג ה' לנו" (ט) – "לא תִשָאֵר פרסה" (כו), ועוד דרישה אחת, שלא נאמרה בקול, רק התבצעה בפועל – "וגם עֵרֶב רב עלה אִתָם" (י"ב, לח).

רק בספר נחמיה (י"ג, ג) נתבאר הביטוי "עֵרֶב רב" – משפחות מעורבות בנישואי תערובת עם נשים נכריות – "ויבדילו כל עֵרֶב מישראל". הצעקה הגדולה של חכמי התורה נגד נשים נכריות ונגד משפחות מעורבות, נשמעת מימי עזרא ונחמיה עד ימינו, וחובה עלינו לשאול: מדוע לקח אותם משה ביציאת מצרים? וכי משה רבנו לא הבין אז מה שהבינו עזרא ונחמיה וחכמי התורה (מאז ועד היום), אילו בעיות חמורות צפויות ממשפחות מעורבות?

אולם משה שעמד מול פרעה, ואמר: "לא תִשָאֵר פרסה" (כו), לא יכול להשאיר אחריו במצרים שום משפחה מעורבת, שהיה בה אחד מישראל, כי יציאת מצרים, כמו קיבוץ גלויות של ימינו, חייבת לכלול את כ-ו-ל-ם

באדיבות אתר 929