ערבות, עצלות ורשעות

 

בנאום שבפרקנו האב פונה לבנו ונותן לו שלוש הוראות ועצות בעניינים שונים: אזהרה נגד מתן ערבות (א-ה), אזהרה נגד עצלות (ו-יא), ושתי אזהרות נגד רשעות (יב-יט). כפי שמציינים הפרשנים, אין קשר עניני הדוק בין שלוש או ארבע הפסקות והן אינן מסודרות לפי נושא, ולמעשה כל פסקה יכולה לעמוד לעצמה. עם זאת, א' הורביץ מציין שאפשר לראות את שתי ההוראות הראשונות כמדברות על מעשים העלולים לגרום לאדם לרדת מנכסיו בעוד שתי ההוראות האחרונות מדברות על התנהגות בלתי מוסרית ונבזית. בשתי ההוראות הראשות הגורם המניע הוא גמול טבעי או סיבתיות טבעית, כלומר התוצאות הרעות של מתן ערבות ושל עצלות באות מאליהן, אינן נחשבות עונש בידי שמים ואין בהם גורם אלוהי. לעומתן, הסיבתיות בשתי ההוראות האחרונות היא א-לוהית. הדבר נאמר בפירוש בהוראה האחרונה הפותחת "שש הנה שנא ה'" (טז) ומשתמע כי ה' יעניש את העושה.

 

א. באזהרה הראשונה האב מזהיר את בנו מפני מתן ערבות שהיא התחייבות של אדם אחד לשלם חוב עתידי של אדם שני אם לא ישולם החוב על ידי הלווה עצמו. בתורה יש חוקים לגבי הלוואת בנשך וריבית אך אין התייחסות מפורשת למתן ערבות. עיינו בנחמיה ה', ב-ו ובדקו מהי הסכנה במתן ערבות.

 

ב. באזהרה השניה החכם פונה לאדם עצל ומזרזו ומלמדו את ערך החריצות. בחלק הראשון בעצה יש תיאור של מעשי הנמלה (ו-ח) בחלק השני שאלה רטורית ולימוד לקח. מהו מקור הסמכות של החכמה כפי שעולה מעצה זו? מה משמעות העובדה שכל אחד יכול ללמוד מסביבתו, ואפילו מהחרק הקטן והשפל ביותר.

 

ג. תיאורו של הבליעל מורכב משני חלקים. פסוקים יב-טו מתארים את דמותו, פסוקים טז-יט הם משל לפי דגם המספר המדורג. מהם שבעת סימני ההיכר החיצוניים והפנימיים של איש הבליעל המתואר באזהרה השלישית?

ד. המילה בליעל היא כינוי לאנשים חסר ערך ורשעים המופיעה במקרא 27 פעמים. עיינו במקורות הבאים. אלו סוגי אנשים מכונים בשם בליעל? דב' י"ג, יד; שופ' י"ט, כב; שמ"א א', טז; שמ"א ב', יב; שמ"ב ט"ז, ז.