הגמרא מלמדת אותנו כי למרות שעכן חטא עוד קודם לכן התחייב בעונש רק לאחר שעברו ישראל את הירדן. מסביר המהר"ל בהקשר אחר כי רק בארץ ישראל מתאחדים עם ישראל ונעשים ערבים זה לזה ומתוך כך מתחייבים גם על הנסתרות.
גמרא סנהדרין דף מג עמוד ב
"ויען עכן את יהושע ויאמר אמנה אנכי חטאתי לה' אלהי ישראל וכזאת וכזאת עשיתי" (יהושע ז', כ) - אמר רב אסי אמר רבי חנינא: מלמד שמעל עכן בשלשה חרמים: שנים בימי משה ואחד בימי יהושע... ועד השתא מאי טעמא לא איענוש [=ועד עכשיו מדוע לא נענשו ישראל]? אמר רבי יוחנן משום רבי אלעזר ברבי שמעון: לפי שלא ענש על הנסתרות [=חטאים של יחידים בסתר] עד שעברו ישראל את הירדן.
מהר"ל, נתיב הצדקה פרק ו
כי כאשר נכנסו ישראל לארץ היו ישראל עם אחד לגמרי, וראיה לזה שהרי כל זמן שישראל לא עברו הירדן ולא באו לארץ לא נענשו על הנסתרות, עד שעברו ונעשו ערבים זה בעד זה. הרי שלא נעשו ישראל ערבים זה בעד זה, כי נקרא ערב שהוא מעורב עם השני, ולא נעשו ישראל מחוברים להיות עם אחד לגמרי, עד שבאו לארץ והיו ביחד בארץ והיה להם מקום אחד הוא ארץ ישראל, ועל ידי ארץ ישראל הם עם אחד לגמרי.
מהר"ל - רבי יהודה ליווא (=ליב) בן ר' בצלאל נולד כנראה בפוזנא שבפולין סביב שנת ר"פ (1520). למד תורה מפי אביו ובישיבות שונות. כיהן כרב בפוזנא וכן בעיר פראג שם נחשב לגדול הרבנים ולמנהיג יהודי העיר. ספריו המשלבים בין חז"ל ומקורות מהקבלה והפילוסופיה הפכו לספרי ייסוד מחשבתיים.