עצת דניאל לנבוכדנצאר

פרק ד' עוסק גם הוא בגאוותו של נבוכדנצאר ובשליטת הקב"ה בעולם, באמצעות סיפור בו המלך הגדול נע הלוך ושוב בין שיא הכבוד האנושי ובין השפלה מוחלטת של חיים כחיה בשדה.

1. פרק ד הוא פרק יוצא דופן בספר ובמקרא - הפרק כולו מצוטט מפי מלך נכרי ומסופר מנקודת מבטו, ולכאורה היינו מצפים למצאו בדברי ימי בבל ולא בתנ"ך.

א. קראו את הפרק בתשומת לב, ונסו לעמוד על מטרתו ועל מסריו העיקריים.

ב. כיצד המסרים העולים מן הפרק משתלבים בסיפורים הקודמים בספר?

היעזרו גם במדרש המחבר באופן ציורי בין פרקי הספר:

מדרש תנחומא (בובר) פרשת וירא סימן לג:

[וה' פקד את שרה]. זש"ה "וידעו כל עצי השדה כי אני ה'" וגו' (יחזקאל יז כד), מי הן עצי השדה? ר' יעקב בר אחא אמר אלו בני אדם, שנאמר כי האדם עץ השדה (דברים כ יט), "השפלתי עץ גבוה", זה נבוכדנצר. "הגבהתי עץ שפל", זה חנניה מישאל ועזריה שהושלכו לכבשן האש. "הובשתי עץ לח", זה בלשצר. "הפרחתי עץ יבש", זה דניאל.

2. בפס' כד מייעץ דניאל לנבוכדנצאר כיצד להימלט מן הגזירה. נסו לשער מדוע יעץ לו מה שיעץ. עיינו במקורות הבאים, מהן הדעות השונות ביחס לכוונתו של דניאל בנתינת העצה?

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף ד עמוד א:

אמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא ר' יהושע בן לוי: מפני מה נענש דניאל? מפני שהשיא עצה לנבוכדנצר, שנאמר: (דניאל ד') "להן מלכא מלכי ישפר עלך וחטאיך בצדקה פרוק ועויתך במיחן עניין הן תהוי ארכא לשלותך" [לכן המלך עצתי תיטב עליך, וחטאיך בצדקה פדה, ואת עוונך בחנינת עניים, אז תהיה ארכה לשלותך].

שמות רבה (וילנא) פרשה ל ד"ה כד ד"א ואלה:

... אמר לו: (דניאל ד) "מרי חלמא לשנאך ופשריה לערך". מי שדורש המקרא הזה עושה לדניאל מטיח דברים כלפי מעלה, שאמר לנבוכדנצר "מרי חלמא לשנאך", אין שונאו בעולם יותר מן הקב"ה שהחריב את ביתו והגלה את בניו, ועוד גם ישראל היו שונאיו והיה מקלל אותן, אלא נתן דניאל לבו כנגד הקב"ה ואמר מרי שבשמים הבא את החלום לשונאך זה.

אמר נבוכדנצר לדניאל ראיתי בחלומי ... כיוון שאמר לו החלום, אמר לו מה אעשה? היאך את מוליכני, אמר לו (דניאל ד') "להן מלכא מלכי ישפר עלך וחטאיך בצדקה פרוק".

אמר לו הקב"ה אני מסרתי את הצדקה לאברהם, שנא' (בראשית יח) "כי ידעתיו למען אשר יצוה" ואתה אומר לרשע וחטאיך בצדקה פרוק?! אלא אמר לנבוכדנצר עשה צדקה ופתח אוצרך שראה לישראל שיצאו ערומים מירושלים ולא היה בידם שוה פרוטה, לכך אמר לו שיעשה צדקה, פתח אוצרותיו והיה מפרנס לישראל י"ב חדש (דניאל ד) "ולקצת ירחין תרי עשר" וגו'.

שמע נבוכדנצר בת קול שהיו מתרגשין, אמר: הקול הזה מהיכן הוא? אמרו לו: אותן העניים שאמרת לתת להם חלק והיינו מחלקין להם י"ב חודש כמו שאמרת. אמר: אילולי נכסים שהיו לי מהיכן הייתי בונה כל המדינה הזאת לכבודי, שנאמר (דניאל ד) "ענא מלכא ואמר הלא דא היא בבל רבתא", ואני מבזבז כל נכסים אם ילכו נכסי אין לי כבוד, נעל את האוצרות.

כיוון שאמר כך ענה אותו בת קול מן השמים שנאמר (דניאל ד) "עוד מלתא בפום מלכא קל מן שמיא נפל", מי גרם לו לישב בשלווה י"ב חדש? הצדקה. ומה אם הרשע כך ישראל על אחת כמה וכמה, הוי (ישעיהו נו) "שמרו משפט ועשו צדקה".

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"