מקובל לחשוב שספר דברים הינו ספר שחוזר על מצוות וסיפורים מחומשים קודמים. בדיקה מדוקדקת של הדברים מעלה שאין זה כל כך נכון והרבה מן החומשים כלל לא מוזכרים בספר דברים. גם מצוות חדשות רבות נוספו בו. אם כן מה עניינו?
כבר בפתיחת הנאום בפרקנו מזכיר משה שהנאום כולל חוקים ומשפטים שעל בני ישראל לשמור כשיכנסו לארץ. נחיצותו של נאום זה מובנת: משה עומד למות, בני ישראל עומדים להיכנס לארץ, וזאת ההזדמנות האחרונה שלו להדריך אותם במצוות שעליהם לשמור כשייכנסו לארץ.
משה אינו מתחיל את נאומו בחוקים ובמשפטים עצמם. תחת זאת הוא חוזר ומספר על מעמד הר סיני. תחילה הוא מסביר מדוע מחויבים בני ישראל בשמירת המצוות:
"ה' א-להינו כרת עמנו ברית בחרב לא [רק] את אבֹתינו כרת ה' את הברית הזאת כי אתנו אנחנו אלה פה היום כלנו חיים" (ב-ג).
אך יש גם סיבה נוספת לאזכור מעמד הר סיני ועשרת הדיברות כאן: משה רוצה לומר שהחוקים והמשפטים שיובאו להלן הם חלק אינטגרלי מהברית עם ה', כמו עשרת הדיברות. כלומר, אלמלא מוראם של בני ישראל הם היו שומעים מצוות נוספות מפי ה', כמו ששמעו את הדיברות!
ה' קיבל את בקשתם של בני ישראל ושינה את התכנית:
"וישמע ה' את קול דבריכם... ויאמר ה' אלי... לך אמֹר להם שובו לכם לאהליכם, ואתה פה עמד עמדי ואדברה אליך את כל המצוה והחקים והמשפטים אשר תלמדם ועשו בארץ..." (כה-כח).
פסוקים אלה הם המפתח להבנת ספר דברים: נאומו של משה מכיל, בעצם, את אותן מצוות שאמורות היו להינתן לעם במעמד הר סיני!
ה' אמר למשה להשאר על ההר ולשמוע את המצוות, החוקים והמשפטים (כז), וכעת מלמד משה את העם את המצוות הללו.
חשוב להבהיר שאין זו הפעם הראשונה שמשה מוסר מצוות אלו לבני ישראל. ברור שהוא מסר אותן כבר ברדתו מהר סיני. אמנם אין פירוט של המצוות הללו בספר שמות, אך הסיבה לכך מובנת: מצוות אלו מהוות חטיבה עצמאית שתכליתה "לעשות בארץ" (ה', כח; ו', א), ובתור שכאלו אין הן רלוונטיות לדור המדבר. תחת זאת הן נכתבות בספר דברים, בהימסרן לדור שעתיד לקיימן כשייכנס לארץ.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון