עם מה מתמודד יחזקאל?

ספר יחזקאל נפרש על פני תקופה של כ-22 שנים, המתוארות כשנים הרות גורל בעם ישראל: החל מהשנה החמישית לגלות המלך יהויכין (שנת 593 לפנה"ס), וכלה בכחמש עשרה שנים לאחר חורבן בית המקדש הראשון, ועשרים ושבע שנים לאחר גלות יהויכין (שנת 571 לפנה"ס). בשנים אלה היה צורך להתמודד לראשונה עם נסיבות שלא היו כמותן בעבר בכל תולדות עם ישראל:

ראשית, התמודדות עם קיומו של העם באותה העת בשני מרכזים – האחד ביהודה והשני בבבל – כאשר בכל אחד מהם קיימת קבוצה המשמרת זהות נבדלת.

שנית, חורבן המקדש והגליית העם בשנים אלה מארצו יצרו מצב שבו היה צורך לראשונה להתמודד עם אתגר שימור הזהות של העם גם בהעדר מקדש, בגולה, במנותק מארצו וללא עצמאות מדינית.

נראה כי נבואת יחזקאל ניתנת לגולים שגלו איתו בגלות יהויכין לבבל.

מטרת נבואותיו של יחזקאל בשנים שקדמו לחורבן היא ליידע את העם כי ה' עזב את מקדשו בירושלים; על כן הוא מתאר בפרוטרוט את מעשה מרכבה ומסעות כבוד ה' אל מחוץ למקדש (בעיקר בפרק א' ובפרקים י'-י"א). יתרה מכך, הוא מדגיש כי חורבן בית המקדש הוא רק עניין של זמן, וכי למעשה כבר בשנים הקודמות לחורבן, ירושלים טמאה וכבוד ה' איננו בתוכה (א', כח-ג', טו; כ"ד, טו-כז) ותפקידו של הנביא הוא להיות 'צופה' לנעשה (ג', י"ז-כ"א; ל"ג, א-ט). גם מעשיו הסמליים של הנביא (בעיקר בפרקים ד'-ה') מחזקים מסר זה, ששיאו בתיאור חטאי העם והשחתת העיר (בעיקר בפרקים ח'-י"א, ט"ז, כ"ג).

חורבן המקדש והגליית העם מארצו מעלים בעם קשיים נוספים אליהם מתייחס הנביא בנבואותיו:

מהי תפישת הגמול לאדם הפרטי? (פרקים י"ד, י"ח ו-ל"ג),

מהו היחס הרצוי לבבל? (פרק י"ז),

מהו מעמדה של הברית בין עם ישראל והקב"ה, עתה לאחר שהופרה על ידי העם והמקדש נחרב? (בעיקר בפרקים כ' ו-ל"ו).

המענה הנבואי לשאלות אלה אף מניח את התשתית להבנת אופייה של גאולת ישראל בעתיד (בפרקים ל"ד-מ"ח), וכן את נבואותיו לגויים (בפרקים כ"ה-ל"ב) – הפרקים שבהם טמונה תכלית המסרים הנבואיים שבספר.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון