עם, זכרון, נצח

החיים של כל יצור פרטי קצובים וקצרים – הנצח שייך לבורא עולם. בכל זאת, איננו מוכנים לוותר על חיבור כלשהו לחיי נצח.

דרך אחת שהעולם מכיר היא ללדת ילדים ולגדל אותם, כדי שהם ימשיכו אחרינו, כי משפחה יכולה (לא תמיד, אך יש לה סיכוי) לשרוד לאורך ימים, בעוד חיי הפרט יסתיימו לבטח. אם מוסיפים לשרשרת הדורות גם זיכרון היסטורי, מקבלים חיבור בעל עומק ומשמעות.

משפחה מורחבת היא עם. גם עם עלול להיטמע ולהיעלם יחד עם תרבותו, אבל יש עמים ששורדים – העם הסיני ברצף מלא על אדמתו, העם היהודי גם בכל גלויותיו. החיבור לזיכרון של העם משלים את החיבור המשפחתי למסכת כוללת.

הדרך האחרת היא חיבור לערכי הנצח של בורא עולם, ולהתפלל שהחיבור הזה יביא 'אותי' ואת היקרים לי, לחיי עולם בראיית פני ה' (=לעולם הבא).

זוהי תפילת ה'מִכְתָּם', ולכן הוא נאמר בבתי העלמין, באזכרות.

מִכְתָּם לְדָוִד   

שָׁמְרֵנִי אֵ-ל כִּי חָסִיתִי בָךְ;   
אָמַרְתְּ [נפשי] לַה': אֲ-דֹ-נָ-י אָתָּה, טוֹבָתִי בַּל (=רק) עָלֶיךָ;   
לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה   
וְאַדִּירֵי כָּל, חֶפְצִי בָם (להידמות להם);   

יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם [של סוגדים לְאֵל] אַחֵר מָהָרוּ (=שילמו מוהר),
בַּל אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם מִדָּם,
וּבַל אֶשָּׂא אֶת שְׁמוֹתָם עַל שְׂפָתָי;

ה' מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי, אַתָּה תּוֹמִיךְ (=תוֹמֵך) גּוֹרָלִי;   
חֲבָלִים [בארץ] נָפְלוּ לִי בַּנְּעִמִים, אַף נַחֲלָת [ה'] שָׁפְרָה עָלָי;   
אֲבָרֵךְ אֶת ה' אֲשֶׁר יְעָצָנִי [חכמה],   

אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי;

שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט;   
לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי,   
אַף בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח [בקבורה];   

כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל (=לייסורי נצח),
לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת;

תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים [שבו אזכה ל]  
שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ,   
נְעִמוֹת בִּימִינְךָ, [חיי] נֶצַח.

באדיבות אתר 929