על שושלות וירושות

עוד יותר מאשר במזמור כא, אנו שומעים במזמור "עַל נְגִינַת", שיר הלל על כינון בית דוד כשושלת מלוכה העוברת בירושה "כְּמוֹ דֹר וָדֹר", וכך דוד "יֵשֵב עולם לפני א-להים", כי תמיד יהיה לו מלך מצאצאיו יושב על כיסאו.

אחרי כל המלחמות והישועות מאויבים, הגיע הרגע של נבואת נתן הנביא (שמואל ב ז), ובו ההבטחה "כסאך יהיה נכון עד עולם" (שם, טז). ותגובת דוד "הוֹאֵל וּבָרֵךְ את בית עבדך, להיות לעולם לפניך" (שם, כט).

הרעיון הזה בעיקרו, היה ידוע בעמים רבים שהמליכו עליהם שושלות בשם אליליהם, ופרעוני מצרים ראו את עצמם גם כאלים בפוטנציה, כאשר ימותו ויגיעו ל'עולם הנצח'.

בתורה, יש הסתייגות ברורה וחשש מפני שושלת מלכותית "ככל הגוים אשר סְביבֹתָי" (דברים יז, יד), והתורה העמידה רשימת דרישות מרחיקות לכת "למען יַאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל" (שם, כ).

לעומת אהרן ובניו הכוהנים, משה לא העלה על קצה דעתו, שאחד מבניו יירש את 'מַטֵּהוּ' (במדבר כז, טו-כג), וכך גם יהושע (יג, א; שופטים א, א). ניסיון השושלת מגדעון נסתיים באסון (שופטים ח, כב/ט), מלכות שאול נקרעה (שמואל א טו/לא). ארבע שושלות בממלכת ישראל (ירבעם - בעשא - עמרי ואחאב - יֵהוּא) נכרתו במהפכות דמים.

בית דוד נותר לבדו (עד תחילת בית שני), אך גם בו היו מלכי רֶשַע לא מעטים, וקרבות דמים על הירושה (אבשלום, עתליה). אישית, אני מצפה ומאמין בביאת המשיח לישועת ישראל מכל צוררינו, אבל אינני מוכן להתחייב על שושלת מצאצאיו, בגלל החשש מרחבעם / יהורם /אחז / מנשה / יהויקים, וגם הרמב"ם (הלכות מלכים פרק א, ז-ט) כתב, ש"לא זכה [דוד] אלא לכשרים".

לדעתי ברור, שהתורה מעדיפה שלטון דמוקרטי![1]

בחלקים של 'עולם התורה' נהוגות שושלות של רבנים ואדמו"רים, אך קשה מאד לראות בהן 'סימן ברכה'. גדלות אמתית איננה עוברת בירושה, בדרך כלל. על רקע זה נקרא מחדש את ההתרגשות המיוחדת הבולטת במזמור
_____

[1] ראו מאמרי 'משטר דמוקרטי על פי התורה', באתר שלי, ובספרי, המקור  הכפול – השראה וסמכות במשנת הרב קוק, פרק יב.

באדיבות אתר 929