הספר השלישי של תהילים נכתב לאחר החורבן, והוא מהווה עדות למשבר אמונה גדול שהיה בתקופה זו. זהו הרקע למזמורנו בו יש גם עדות מיוחדת להוויה החברתית הקשה באותם הימים.

 

הספר השלישי של תהילים נכתב לאחר החורבן, והוא מהווה עדות למשבר אמונה גדול שהיה בתקופה זו. שאלות אמוניות מופיעות פעם אחר פעם בגלוי בכמה מזמורים, אך פה נצטט דווקא פסוק שבו הטרוניה נסתרת: "נָתְנוּ אֶת נִבְלַת עֲבָדֶיךָ מַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמָיִם בְּשַׂר חֲסִידֶיךָ לְחַיְתוֹ אָרֶץ" (ע"ט, ב).

הכתוב מרמז לפסוקי הקללה - "וְהָיְתָה נִבְלָתְךָ לְמַאֲכָל לְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ וְאֵין מַחֲרִיד" (דברים כ"ח, כו). הפסוק בתהילים מוסיף "עֲבָדֶיךָ... חֲסִידֶיךָ", ובלא אומר עולה הצעקה – את מי הרגת, את עבדיך וחסידיך?!

שאלת הצדק הא-לוהי עולה בכמה מזמורים בספר השלישי ובמיוחד במזמורי אסף, הן ברובד הלאומי והן ברובד האישי, ואת מזמורנו, מזמור ע"ה, צריך להבין על רקע אותו משבר. מזמורנו הוא מעין מזמור נבואי בו עונה אלוקים למתפלל הזועק על הרוע השולט בעולם: "כִּי אֶקַּח מוֹעֵד אֲנִי מֵישָׁרִים אֶשְׁפֹּט: נְמֹגִים אֶרֶץ וְכָל יֹשְׁבֶיהָ אָנֹכִי תִכַּנְתִּי עַמּוּדֶיהָ סֶּלָה" (ג-ד).

הקב"ה מתגלה ואומר שהוא, שהעמיד את הארץ על עמודיה ("אָנֹכִי תִכַּנְתִּי עַמּוּדֶיהָ"), יבוא וישפוט את העולם בזמן שהוא קבע ("כִּי אֶקַּח מוֹעֵד"...).

הפסוקים הבאים אינם ברורים. האם הם המשך דברי ה', או שהם תגובת המשורר לדברי ה'? "אָמַרְתִּי לַהוֹלְלִים אַל תָּהֹלּוּ וְלָרְשָׁעִים אַל תָּרִימוּ קָרֶן... כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים" (ה-ז). נראה שהמשורר, ששמע את תשובת ה', התמלא אמונה והוא פונה אל הרשעים פורקי העול וקורא להם להפסיק את מעשי הרשע, כי יום הדין קרב.

אין אנו יודעים אימתי זמנו של המזמור. האם הוא, כמו מזמורים רבים מן הספר השלישי, נכתב ברגעי המשבר הגדולים שבאו בעקבות החורבן, או אולי המלקט, שנושא הצדק בעולם העסיק אותו, הביא מזמור שנכתב בזמנים אחרים ועסק באותו הנושא.

אם אנו מניחים שהוא נכתב לאחר החורבן, הרי שיש במזמור עדות מיוחדת להוויה החברתית באותם הימים. המזמור אינו מתלונן על רשעת האומות, אלא על רשעים שחוגגים ("לַהוֹלְלִים אַל תָּהֹלּוּ וְלָרְשָׁעִים"...; ה), והוא מבטא את התחושה שאלוקים אינו עוד עם ישראל "אֵין עוֹד נָבִיא וְלֹא אִתָּנוּ יֹדֵעַ עַד מָה" (ע"ד, ט), תחושות שהביאו להתפרקות ולאנדרלמוסיה חברתית, ועל כל אלו זועק המשורר.

המזמור מסתיים בוודאות ובתשובת ה' - "וְכָל קַרְנֵי רְשָׁעִים אֲגַדֵּעַ תְּרוֹמַמְנָה קַרְנוֹת צַדִּיק" (יא).
בעזרת ה' שיבוא המשיח.

באדיבות אתר 929