במקרא מוזכרים צבעים שונים כמו: כָּחָל, תכלת וארגמן. מה ההיסטוריה של שמות אלו וכיצד הפך הארגמן לסמל סטטוס למעמדות עשירים?
כיצד מקבלים צבעים את שמם? כאשר אנחנו מתייחסים לצבע שאין עבורו מלה מוגדרת, אנחנו מתארים אותו באמצעות עצם המזוהה עם אותו הצבע: אפור־עכבר, ירוק־בקבוק וכן הלאה. כך חודשו בתחיית השפה העברית שמות לצבעים שלא היתה עבורם מלה: וָרֹד מ־וֶרֶד, כָּחֹל מ־כָּחָל וכדומה. באותו אופן, מלים כמו ארגמן ותכלת, שבמקור ציינו בדים (כמו בּוּץ ו־כַּרְמִיל) שנצבעו בחומר צביעה מיוחד, התגלגלו לציין את הצבע עצמו.
בעולם העתיק, ארגמן היה מהיוקרתיים שבבדים. חומר הצביעה ששימש להפקתו הופק מחלזונות ימים מסוג murex בתהליך מורכב שדרש מומחיות מיוחדת. עובדה זו, יחד עם עמידות הצבע וגונו העז, הפכו את הארגמן לסמל סטטוס לעושר, ולסחורה מבוקשת הנזכרת ברשימות כמו זו שבפרקנו. בשל יוקרת הארגמן, נוצר גם שוק נרחב של ארגמן מזויף. כך, למשל, באריגים מתקופת מרד בר־כוכבא שנמצאו במדבר יהודה, הארגמן רובו ככולו היה מזויף.
החוקרים נחלקו באשר למקור המלה. בפרקנו מופיעה צורה נוספת שלה: אַרְגְּוָן (ו), שהיא שם הבד בארמית: "בֵּאדַיִן אֲמַר בֵּלְשַׁאצַּר וְהַלְבִּישׁוּ לְדָנִיֵּאל אַרְגְּוָנָא" (דניאל ה כט). חילופי ו"ו-מ"ם עשויים להצביע על מקור המלה באכדית, שפה המאופיינת בחילוף זה – ואכן, המלה argamannu קיימת באכדית במובן בד הארגמן. יש שהציעו שמקורה בשרש האכדי ragāmu המבטא תביעה או טענה משפטית: למלה argamannu משמעות נדירה יותר באכדית של "מס", המצויה גם באוגריתית אַרגמן, ובחתית ובלוּוית (שפות הודו־אירופיות שדוברו באנטוליה) arkamma(n); אפשר שהבד קיבל את שמו משום שנהוג היה לתבוע אותו כמס.
אך קישור זה נראה חלש. בשפות שבהן משמעות המלה היא "מס", אין לה משמעות של "בד אדום", ולהפך; באכדית המשמעות של "מס" מצויה רק בתעודות שנמצאו בחתושה, הבירה החתית. מעבר לכך, הקישור בין "מס" ו"מין בד" אינו משכנע. לכן, הבלשן חיים רבין טען שמדובר במלים ממקורות שונים שאין ביניהן קשר. אחרים הציעו שמדובר במלה שהתגלגלה לאזורנו מסנסקריט: rāgavant, "אדום", אך רבין פסל גם הצעה זאת, משום שהארגמן כלל לא היה ידוע בהודו עד לעת המודרנית.
לפיכך מציע רבין שמקור המלה אחר: בפרסית arġawān הוא שמו של עץ כליל החורש, וביוונית ἀργεμώνη (argemōnē) הוא שמו של פרח הפרג, צמחים בצבעי סגול ואדום עזים. כאמור, צבעים בדרך כלל נקראים על שם עצם המזוהה עם אותו צבע – ומכאן מקור סביר למתן שם זה לבד. מכאן התגלגל שם הסחורה עם הסחורה עצמה, ונקרא בשם דומה בכל מקום שאליו הגיעה – וכפי שכיום "אייפון" נקרא "אייפון" בכל העולם.