על פרשת דרכים

כמו בתקשורת מודרנית עמד יחזקאל על במת החיזיון הנבואי בארץ צפון, ושם את פניו "אל יער השדה נֶגֶב" הוא "ירושלִַם... מִקדָשים... אדמת ישראל" (כ"א, ב; ז), במבט הפוך מירמיהו, מצפון דרומה.

"מְמַשֵל מְשָלים" הנביא, והוא כבר מציג את מלך בבל (בלי לנקוב בשמו) יוצא למסע עם צבאו באמצעות חרב גדולה, שלוטשים ומורטים אותה כדי לחדד ולהבריק אותה, והיא מייצגת צבא מסתער לכבוש ולהחריב – אבל את מי?
'העולם' עוצר את נשימתו.

מלך בבל לא יעשה דבר בלי להתייעץ בקוסמים (כ"א, כד-כז) – "קִלְקַל (=הבריק) בַּחִצים, שָאַל בַּתְרָפים, ראה בַּכָּבֵד" (=צורת כָּבֵד), כדי להחליט "על אֵם הדרך, בראש שני הדרכים" (=באזור דמשק), האם לפנות 'ימינה' (=מדמשק, שנקראת 'שמאל') ולעלות על "ירושלִַם... לָשׂוּם כָּרים על שְׁעָרים, לִשְפֹּך סֹלְלה, לבנות דָיֵק", או להמשיך ישר, בצד 'שמאל' (=עבר הירדן) אל "רבת בני עמון" (כ"א, כה), שתי שותפות מרכזיות במרד נגד בבל (ירמיהו כ"ז, ג; בימי צדקיהו)?   

ה' כבר הראה ליחזקאל מה יקרה 'בשטח', והנביא כבר נצטווה – "הֵאָנַח בשִברוֹן מָתְנַיִם וּבִמרירוּת" (=בכי מר), "אל (=על) שמועה כי באה, ונָמֵס כל לב, ורָפוּ כל ידים..." (כ"א, יא-יב) – 'ירושלם תחילה', ו'רבת עמון' (כ"א, לג-לז) אחר כך!

יועצים ופרשנים עדיין היו תוהים על פרשת הדרכים, בוחנים את האפשרויות ("כי בֹחֵן..."; כ"א, יח) ומקווים, שמלך בבל יעלה תחילה על 'רבת עמון', ויכַלֶה על חומותיה את כוחותיו, ואנו "נָשׂישׂ" (כ"א, טו). אבל הנביא 'מרגיע' אותם מארץ צפון – "שֵבֶט בְּני (=מלך בבל העולה על ירושלִַם, ויַכֶּה את בְּני) מֹאֶסֶת כל עץ", ומה שאתם מקווים "לא יהיה" (כ"א, יח), "כי אני ה' דברתי" (כ"א, לז).

באדיבות אתר 929