על סף ייאוש

הנביא שב אל תיאורי החורבן הקשים שיבואו כעונש על עבודת האלילים של העם, וקורא לעם להתאבל על החללים הרבים שימותו (ז׳,כט - ח׳,ג). הוא מנסה ניסיון נואש אחרון לדבר על לב העם, המתנהג בניגוד לדרך הטבע, ולהשיבו בתשובה, אך ללא הועיל (ד-יב). בהמשך דבריו נימת הייאוש מתחזקת והוא מתנבא שוב נבואת זעם ופורענות, המעורבת בכאב והזדהות עמוקים (יג-כג).

א. הנבואה הראשונה (ז׳,כט-ח׳,ג) מתמקדת בתיאור החורבן בגיא בן הנום. היא פותחת בתיאור החטא (כט-לא) ועוברת לתיאור העונש (לב-ח׳,ג). עמדו על הקשר בין החטאים לעונשם בנבואתנו, מידה כנגד מידה.

ב. ׳גַּם-חֲסִידָה בַשָּׁמַיִם יָדְעָה מוֹעֲדֶיהָ ...׳ התנהגותם החוטאת של ישראל מושווית בפסוקים ו-ז להתנהגותם הטבעית של בני האדם ולהתנהגותם של בעלי החיים. במה שונה השימוש בדימוי הסוס לשימוש בדימוי העופות (חסידה, סיס, וכו׳)? מדוע בחר הנביא לדימוי דווקא סוס מלחמה?

ג. בפסוקים ח-ט מתמודד ירמיהו עם ה׳חכמים׳ שבעם.

1) הסבירו מה הקשר בין פסוק ח לפסוקים הקודמים לו? (בייחוד סוף פסוק ח)

2) מהו הניגוד המתבטא בפסוקים בין טענת העם והחכמים כלפי האשמות ירמיהו, לבין תגובתו של ירמיהו? ראו את דברי שד"ל:

׳הוא מצייר כאילו העם והכהנים בפרט עונים לאמור: שקר דיברת, כי אמנם חכמים אנחנו וכולנו יודעים את התורה... וירמיהו משיב: אם כן, שאתם יודעים את התורה ואתם רחוקים מצדקה, נמצא כי לחינם ולהבל נתנה, ולשקר עשה פעולתו עט הסופרים הכותבים אותה, והעט ההוא הרי הוא עט שקר והבל, כי לא הועיל מאומה בפעולתו, כי לא המדרש עיקר אלא המעשה׳.

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"