במה לא פקפק איוב מעולם? על אילו טענות הוא מתחרט? והאם נפתרה שאלתו של איוב?

 

במענה איוב האחרון, אליו חותרים כל מענות הוויכוח, יש שלושה שלבים, ושני ציטוטים.

1. מה שאיוב ידע תמיד, ומעולם לא פקפק בו – האמונה בה', שהוא כל יכול!

2. על נפלאות הבריאה, שאיוב ראה בה את הגודל, את עוצמת ההרס והחורבן, ולא יכול היה לראות אור וטוב – איוב מצטט את שאלת ה' מהמענה הראשון (ל"ח, ב > מ"ב, ג) – "מִי זֶה מַחְשִׁיךְ [=מַעְלִים] עֵצָה [בְמִלִּין] בְּלִי דָעַת"? – ועונה ומודה, שדעתו קצרה מלהבין את נפלאות הבריאה, באמת!

3. על עצם ההתגלות אליו בשני המענות, שוב איוב מצטט מה שאמר לו ה' (בשני המענות: ל"ח, ג; מ', ז) – "ואֶשְׁאָלְךָ וְהוֹדִיעֵנִי"! ורק כאן הוא ניחם ומתחרט על טענותיו הקשות ביותר – "הֹרָנִי לַחֹמֶר! וָאֶתְמַשֵּׁל כֶּעָפָר וָאֵפֶר – אֲשַׁוַּע אֵלֶיךָ וְלֹא תַעֲנֵנִי! עָמַדְתִּי וַתִּתְבֹּנֶן בִּי! תֵּהָפֵךְ לְאַכְזָר לִי! בְּעֹצֶם יָדְךָ תִשְׂטְמֵנִי" (ל', יט-כא) – אחרי שראה איוב את ההתגלות, ושמע את דבר ה' אליו, ברור לו, שה' לא שנא אותו, ולא מאס בו ולא התאכזר אליו – איוב התחרט על טענות "עָפָר וָאֵפֶר", טענות השנאה!

4. איוב לא יכול לענות דבר על שאלות הצדק והרשע בעולם, ועליהן הוא נותר בשתיקתו – ברור, שהוא לא ינהל את העולם, ולא שום אדם, אבל מתי ה' מגלה בעולם את ידו החזקה, ואת משפט צדקו (?) – שאלה זו לא נפתרה בספר איוב, ונותרה כשאלת השאלות גם בדברי הנביאים, ובתפילות חבקוק ותהלים!   

וַיַּעַן אִיּוֹב אֶת ה', וַיֹּאמַר:
יָדַעְתִּי [מאז ומתמיד] כִּי כֹל תּוּכָל!
וְלֹא יִבָּצֵר (=לא תִמָנַע) מִמְּךָ מְזִמָּה (=תכנית)!

[אבל על מה ששאלת] –
מִי זֶה מַעְלִים עֵצָה בְּלִי דָעַת? –
לָכֵן (=אכן) הִגַּדְתִּי וְלֹא אָבִין! נִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי וְלֹא אֵדָע!

[ועל מה שאמרת] –
שְׁמַע נָא וְאָנֹכִי אֲדַבֵּר! אֶשְׁאָלְךָ וְהוֹדִיעֵנִי! 
[אני מודה] –
לְשֵׁמַע אֹזֶן שְׁמַעְתִּיךָ – וְעַתָּה [גם] עֵינִי רָאָתְךָ –
עַל כֵּן אֶמְאַס וְנִחַמְתִּי (=מתחרט) עַל [טענות] עָפָר וָאֵפֶר!

באדיבות אתר 929