על המשלים שבספר משלי

בניגוד לספרים רבים בהם שם הספר אינו מלמד על אופיו של הספר, שמו של ספר משלי מלמד אותנו על תכונתו המרכזית - היותו רצוף במשלים רבים. השם עצמו כבר מבטא את תוכן הספר. גם שבעת הפסוקים הראשונים של הספר, המהווים הקדמה לספר כולו (או לפחות לחלק הראשון) מגדירים בתמציתיות את מטרתו ומהותו של ספר משלי. בפסוקים אלו אנו יכולים למצוא שלוש מטרות שונות בהן מבקש הספר לעמוד. הראשונה, היא להקנות חכמה, בינה ומוסר (ב-ג). השנייה, לחנך את הנער והפתי (ד-ה), והשלישית לגלות תכנים נסתרים (ו). לאחר שהוא מסביר את כל מטרותיו, מוסיף שלמה לומר שהבסיס לכל העניינים הללו הוא יראת ה'.

אם כן, ספר משלי קרוי בפשטות על שם המשלים הרבים המצויים בו, אך הכוונה במילה משל אינה מצומצמת למובן צר כמו בימינו. בימינו אנו רגילים להבין את המילה משל כאלגוריה בלבד, דהיינו שבשביל להסביר תופעה מסויימת משתמשים בסיפור אחר ומשווים ביניהם. זו מתודה בה מעתיקים את הנושא הנידון למישור שונה ומתוך כך מפיקים את המסר הרצוי.

לעומת ימינו, המילה משל בתנ"ך סובלת משמעויות רבות שרק אחת מהן היא אלגוריה. לדוגמא, המילה משל יכולה להוות מילה נרדפת למילה פתגם כמו שמצאנו שאמר דוד: "כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע וְיָדִי לֹא תִהְיֶה בָּךְ" (שמואל א כ"ד, יג). מהו משל הקדמוני? מובן שאין כאן שום דימוי או אלגוריה אלא פשוט פתגם קדמון, וככל הנראה מדובר על פתגם עממי שכל האנשים הכירו. דוגמא נוספת לשימוש של המילה משל כפתגם ניתן למצוא לגבי שאול: "עַל כֵּן הָיְתָה לְמָשָׁל הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִאִים" (שמואל א י', יב).

משמעות נוספת למילה משל היא נאום נבואי, כמו שמצאנו אצל בלעם: "וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק מֶלֶךְ מוֹאָב מֵהַרְרֵי קֶדֶם לְכָה אָרָה לִּי יַעֲקֹב וּלְכָה זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל" (במדבר כ"ג, ז). כמו כן, המילה משל משמשת גם כנאום הגותי, כמו שמצאנו לגבי איוב: "וַיֹּסֶף אִיּוֹב שְׂאֵת מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר" (איוב כ"ז, א). המשמעות האחרונה של המילה משל היא קינה. דוגמא לכך ניתן למצוא בקינתו של ישעיה על מלך בבל: "וְנָשָׂאתָ הַמָּשָׁל הַזֶּה עַל מֶלֶךְ בָּבֶל וְאָמָרְתָּ אֵיךְ שָׁבַת נֹגֵשׂ שָׁבְתָה מַדְהֵבָה" (ישעיה י"ד, ד). למעשה, ניתן למצוא מכנה משותף לכל המשמעויות אותן הצגנו - בכל המקרים המילה משל משמש כדי לתאר דבר חכמה הנאמר בלשון שירה ומליצה. נציין, שבספר משלי המילה משל משמשת בעיקר בתור פתגם או כנאום הגותי.

פרשנים רבים לא הבחינו בכך שלמילה משל יש מספר משמעויות, ועל כן הם פירשו את כל ספר משלי שלא כפשוטו. אפילו פרשיות שהיה ניתן ללמוד מהן מוסר השכל חשוב ביותר אם מבינים אותן כלשונם, פרשנים רבים ראו אותן כמשל לנושא אחר לגמרי. הדוגמא המובהקת ביותר היא של הרמב"ם, שפירש (מורה נבוכים ג, ח) את האזכורים של האישה בספר כמשל לחומר. בספר משלי האישה מתוארת לעיתים כאישה נכריה ולעיתים כאשת חיל, ועל כן הרמב"ם המשיל אותה לחומר שבעיקרו הוא נייטרלי וניתן לנצל אותו לטוב ולרע כאחת. למרות שדברי ההגות הנאמרים ביחס לאישה יכולים להתפרש כפשוטם, הרמב"ם סבר שיש לפרש אותם כמשל וזאת מתוך הבנתו שכל ספר משלי הוא ספר משלים אלגוריים.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות ישיבת ברכת משה מעלה אדומים