על המקום

הנתונים הגיאוגרפיים במסעו של יוסף מבית אביו, יוצרים רקע מוחשי לסיפור, בו משתמשים בעלי המדרש לזיהוי הרובד התוכני-רוחני של המתרחש.

כדוגמא, נתמקד ב'עמק חברון', עליו שואל המדרש:

"והלוא אין חברון אלא בהר, וכתיב וישלחהו מעמק חברון" (בראשית רבה פ"ד, י"א)

אנשי ה'ריאליה' המקראית העדיפו את ההסבר שיעקב גר בעמק על כל הסבר אחר, וזיהו מספר נקודות אפשריות באזור חברון בהם אולי היו מגורים בעמק.

אך מסתבר, שחכמי המדרש הכירו את חברון וידעו שמקומה בהר. הם אף ידעו שמקומות היישוב באזור ההר היו בראש ההרים ולא בנחלים.  ולכן המדרש לא התקשה בהבנת לשון הפסוקים אלא בשאלה המציאותית: אם אכן דר יעקב בהר - מדוע שלח את יוסף מן העמק?

לשאלה זו מצאנו שלוש תשובות עיקריות, שהמשותף להן הוא ההבנה שיעקב אמנם גר בהר, אבל יצא עם יוסף אל העמק לפני שנפרד ממנו.

בראשונה, המדרש מזהה מיקום המוכר לו מעמק חברון - מערת המכפלה בנחל חברון (ואדי אל קינה). תשובה זו מרמזת על מעמד של תפילה משותפת על קברו של אברהם טרם יציאת יוסף אל אחיו, וגם מקשר את הסיפור היסטורית (ובאמצעות משחק מילים) לאותה 'עצה עמוקה' שנגזרה לאברהם בברית בין הבתרים – "גר יהיה זרעך בארץ לא להם".

שתי תשובות נוספות, משייכות את יציאת יעקב מן העיר למצוות הלוויה המרומזת במצוות עגלה ערופה. יעקב מלווה את יוסף לדרכו (המסוכנת!) ומבאר לו את חובתם של זקני העיר שלא ליוו את האורח היוצא מן העיר, שאינם יכולים לנקות ידיהם אם וכאשר ימצא כחלל באדמה.
תשובות אלו מקשרות את סיפור מכירת יוסף לפרשת העגלה. כאותו חלל שנמצאה גוויתו - נמצאה גם כותנתו של יוסף טבולה בדם. עקבותיו אבדו, ולא נודע מי, כביכול, הכהו.
בהשוואה זו יוצר המדרש גם שמץ של ביקורת, על כך שיעקב שולח את יוסף להתמודד עם אחיו למרות שהוא יודע את יחסם אליו.

כבדוגמא זו כך בהקשרים אחרים, חכמי המדרש התייחסו בכובד ראש לפרטים הריאליסטים של הסיפור המקראי ויחד עם המעוף והדמיון העשיר השתמשו בהם להבנת משמעות המקראות.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון