עייפים? תנוחו

אחרי ביסוס העצמאות הישראלית בהר המרכזי, ציווה שמואל בשם ה' להושיע את שבטי יהודה ושמעון מלחץ השוסים העמלקים.

במקביל לשבטי ישראל, גם העמלקים התחילו להקים מלוכה ב"עיר עמלק" (ה), כנראה, תל מָשׂושׂ (ב'נחל', בין באר שבע לערד - כדעתו של פרופ' משה כוכבי).

שאול ירד דרומה, כנראה דרך 'כרמל' לכיוון ערד, באותה דרך בה חזר מאוחר יותר (יב) – הקֵיני ישב ב"נגב ערד" (שופטים א', טז), ממזרח ל"עיר עמלק" – מאז יתרו ומשה, כשנוצר כורח להכריע, הקֵיני התייצב תמיד לצד ישראל.

כך נחשפה "עיר עמלק" למכת מחץ של צבא שאול, שבא מכיוון ערד.

שאול ויתר על מרדף כולל להכרעת העמלקים במרחב, והסתפק בחיסול 'בירת הטרור', ובשביית המלך אַגַג – זאת רואים בהמשך (פרקים כ"ז ול'), כאשר דוד יילחם בהמוני עמלקים בעת נפילת שאול בגלבוע.

פסוק אחד גורם לאי הבנה, וכך יש לקראו – "ויך שאול את עמלק [ששוכן ונודד] מחוילה בואך שור אשר על פני מצרים" (ז) (כמו שכתוב להלן (כ"ז, ח); וראו מאמרי 'משא אגג') – מדוע הציג שאול את הכאת "עיר עמלק" כניצחון מפואר, בעודו מוותר כליל על מרדף ממושך ועל הכרעה במרחב?

במלחמה מול פלשתים, שאול ניסה להוביל להכרעה במרדף "לילה, ונָבֹזָה בהם עד אור הבֹקר" (י"ד, לו) – לוחמיו המותשים אחרי יום לחימה במכמש, ואחרי ששאול נאלץ לסדר להם שחיטה ואוכל, אמרו לו "כל הטוב בעיניך עשה" (שם, לו) – שאול ראה אותם שוכבים, והבין שהוא יכול לרדוף לבדו.

במלחמת עמלק כבר התאים שאול את המשימה לרצון העם, ובשני המקומות כתוב – "וַיַעַט העם אל השלל" (י"ד, לב); "וַתַעַט אל השלל" (יט).

באדיבות אתר 929