שלוש צורות של סידור מחנה ישראל מופיעות בפרקנו. העיגול בו כולם סובבים את נקודת המרכז - משכן ה'. הקו הישר הוא סדר מסע המחנות. והמרובע הוא סדר חנייתם לארבע רוחות השמים. מהו הלימוד שאנו יכולים ללמוד מהסדרים השונים?
כאשר התייצבו בני ישראל בתחתית הר סיני הם חנו שם "כאיש אחד בלב אחד". נוכח ההתגלות האלוקית התבטלו כל ההבדלים שבין אדם לחברו. לא ניכר שוֹעַ לפני דל. ביחס לאינסוף ברוך הוא, מתבטל האדם ואין כל קיום ליתרונו של האחד על פני חברו. לא כן הדבר כשהתארגן מחנה ישראל למסע במדבר ולישיבה בארץ ישראל.
אפשר להתבונן על סדר המחנות באופנים שונים. סדר אחד הוא הסדר המעגלי. נקודת המרכז מצויה במחנה השכינה. המשכן, המקום בו השרה הקדוש ברוך הוא שכינתו, הוא המוקד. סביבו, במעגל הפנימי, חונים הכוהנים והלוויים. הקרובים לו ביותר: הכוהנים, שהם שלוחי דרחמנא ושלוחי דידן, לעמוד ולשרת את ה' בכל עת, והלוויים, הנושאים את משא הקודש, להורות את בני ישראל. במעגל החיצוני - מחנה ישראל. ומחוץ למעגל זה, נמצאים הטמאים, המשולחים אל מחוץ למחנה. הם הרחוקים ביותר מהופעת השכינה.
סדר שני הוא הסדר הישר, סדר מסע המחנות. בראש - מחנה יהודה, המנהיג. במאסף, שבט דן, שאף הוא נושא על דגלו סמל של גבורה. בכניסה לארץ השתנה הסדר, לפי הצורך.
סדר שלישי, הוא הסדר המרובע, המפורט בפרקנו: ארבעת המחנות - ארבעה דגלים. "איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו" (ב). כל דגל מייצג את ייחודו של המחנה, ואפיונו בא לידי ביטוי באות שעל הדגל.
זהו חידוש מיוחד במינו לעם שכּוֹנֵן את עצמאותו זה מקרוב. התורה אינה דורשת לטשטש את ההבדלים בין השבטים כדי להשיג את האחדות הלאומית. זה עתה, במעמד הר סיני, הובהרה האחדות והמטרה המשותפת של כל בני ישראל: להיות ממלכת כוהנים וגוי קדוש. עתה, מצווה משה לארגן את המחנה על פי דגלים, מחנות נפרדים לארבעת רוחות השמים, המשמרים את ההפרדה: בני רחל לחוד, בני לאה לחוד, ובני השפחות לחוד. ובתוך כל מחנה מודגש ייחודו של כל שבט. סמל המלכות ליהודה, העשירות לזבולון והתורה ליששכר.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'תורת אמך: דרשות לפרשת השבוע' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר